תמונות

רגשות מדממים נוגעים בפיסות לבבי שהתפרקו אחרי כתיבה כואבת שכזו 

אוהבת יקר

וכמה כאב שאתה כותב, כמה דימויים של מוות וסבל, באמת לא פשוט ולא קל. כאב שכזה 

.

כיסֵי מכנסֵי החיים הבלויים - כיסֵי מכנסֵי החיים. 

מה לֹא הכנסנו אל תוך כיסֵי המכנסיים בילדותנו. 

מה שאתה שולף מהם מקדים אֶת הילדוּת: 

האדם נולד יָתוֹם מעצם היוולדוֹ. 

קביעה שהיא ביטוי לרגשוֹת היתמוּת שאופפים אותנו לא-אחת. 

התמונה האחרונה בארבע השורות האחרונות מאשררת אֶת 

פיתוח הנושא. ומצמררת, כי היא מוחשית: אפשר לחוש, 

לראות, לשמוע אֶת הבכי. 

מ ע ו ל ה.  מ ע ו ל ה . 

וקשה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, 

רבקה

---

הַתְּמוּנָה כְּבָר דְּהוּיָה

הַזִּכְרוֹנוֹת כְּבָר מַצְהִיבִים

וְהַדְּמָעוֹת שֶׁבַּכִּיסִים

בּוֹכִים מִגַּעֲגוּעַ

עַל יַלְדוּת 

שֶׁהָפְכָה כְּבָר לַיַּתְמוּת

כְּשֶׁבְּלֵב הָרְגָשׁוֹת מְדַמְּמִים.

כואב , נוגע ומרגש השיר שכתבת יקי היקר  על  הילדות והיתמות הכואבת.

שבוע טוב ומבורך ושנשמע רק בשורות טובות.

שמוליק

יתמות, געגוע לילדות - כל אלה מובילים אותך לשימוש בדימויים צורבים הנוגעים למי השפיר, לעובר. כמבקש גוננות והיא אינה בנמצא .

הזכרונות המצהיבים, ומכאן אל חבל הטבור אתה עובר בדרך אסוציאטיבית נוגעת ומטלטלת

התמונות הבלויות-הילדות הנישכחת, היתמות המלווה אותך

כל אלה מובילים אותך כי דרכנו מובילה לים המוות

כמה  נוגה ונוגע שירך הכואב והמיוחד

המשך יום נעים איש יקרלי מאוד

ממני מרים

כיסי מכנסי החיים שלך קרועים

ואינם מחזיקים את דמעות הגעגוע

אתה טובע בבוץ הטובעני של היתמות.

קשות וכואבות המילים.