פַּרְפַּר

תודה רחלי על דבריך הכל כך נכונים.

בָּא אֵלַי פַּרְפַּר נֶחְמָד

יָשַׁב אֶצְלִי עַל כַּף הַיָּד

וְהִבִּיט הַיְשֵׁר

אֶל תּוֹךְ עֵינַי

"אָבִיב עַכְשָׁו"

הוּא לִי אָמַר

וְנִסָּה לִמְחוֹת

אֶת דִּמְעוֹתַי

עַל הַצַּעַר וְהַהֶרֶג

וְעָשָׁן הַמִּלְחָמָה

וְעַל אָבִיב

בְּלִי נֶחָמָה.

שיר זועק על מציאות כואבת עם בוא האביב כתבת נורית היקרה . הניגוד המשווע בין אביב לימים של מלחמה והרג ועשן השריפות יודע את זה גם הפרפר הנחמד שישב על כף היד.

יום טוב ומבורך ושנשמע רק בשורות טובות.

שמוליק

אכן שמוליק ידידי, זה המצב הנורא השורר בעולם.

מול הפרפר היפה ומחשבות על אביב

עלו בי המראות של המלחה והרצח ברחובות...

תודה על תגובתך.

העולם היה יכול להיות כה יפה אילולא... בני האדם. הפרפר סמל יופיה של הבריאה המרחף לו בתחושת דרור מופלאה, יכול היה לקשט את עולמנו ולגרום לנו להתפעם. ובמקום זה... מה נורא ואיום עולמנו, ואילו מלחמות ופגעים מביא לו האדם. 

גם אני שואלת את השאלה הזו, ואין תשובה.

הפרפר היפה שצילמתי לא הרפה ממני

הוא התעופף וירד לידי פעם ועוד פעם

כמו רצה להגיד לי, בכל זאת יש אביב

אולי הוא יתגבר על המלחמות...

ככה, בהתראה כל כך קצרה מהיום למחר

אשלח לך במשך היום במייל.

האביב מתמהמה מלהגיע בעיקר לאנושות כולה, מסר יש לו לפרפר וכאב גדול על מה שהוא רואה בעולמם של בני האדם מחרחרי הריב 

תודה יום טוב יקר על דבריך,

אכן ההרג והמלחות מרחיקים את האביב .

ומידי יום כשאני במסע כומתה שלי

פרפר לבן מלווה אותי

ואני יודעת שזו אמי האהובה

שאליה אני מתגעגעת כבר 19 שנה

חיבוק ויומבורך

אביה יקרה, המון תודה

תודה על דבריך על האביב ועל הרס וחורבן

ועוד תודה מיוחדת על התוספת האישית שלך

ריגשת אותי בסיפורך על הפרפר האישי שלך

הפרפר הלבן המלווה אותך בכל יום 

כשאת יוצאת לדצעידה שלך

זהו הפרפר השומר עליך מלמעלה

והוא תמיד תמיד איתך.

תודה צבי על דבריך, אנסה ללמוד.

תודה אילה יקרה.

הכל כל כך נפיץ שאפילו מזג האויר מושפע ממה שקורה, כתבת נפלא על הפרפר התמים :)*

המון תודה רחל יקרה,

באמת צריך לקחת קצת מתמימותו של הפרפר...

מעורר תהיות, זועק, נוגע ללב - למרות שהאביב כאן מציפים אותך תחושות על מוות של אנשים. תודה רבה לך נורית היקרה, יום קסום.

תודה דני,

באמת קשה לשמוח עם מראות האביב, כשמראות אחרים מתפרצים פנימה

מראות של רצח והרג.

המון תודה יקי יקר,

אל המראות היפים של האביב משתלטים מראות קשים של רצח והרג... 

תודה אלה יקרה,

אכן מראות קשים של הרג ורצח משתלטים ודוחקים את מראות האביב.

.

עברה בי צמרמורת ... 

ואז, כתגובה וכבריחה ממנה, נזכרתי בשיר: 

"זה הודי חמודי הוא ילד קטן / גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן /

... / ... " והפזמון: 

"שואל הוא בלי הרף: למה זה כך? / 'למה ולמה' מעביר הוא 

בסך' "

- שיר-ילדים ישן-נושן, זוכרת אותו מבית התינוקות ברמת יוחנן.  

אני בטוחה שגם אַתְּ מכירה וזוכרת אותו. 

והנה, אַתְּ שוב שואלת "למה ולמה" - אלא שעל נושאים אחרים: 

על החיים ועל ההרס, על הרג ילדים, על ריח האפר, ריח המוות, 

... 

הפרפר עף אל האביב שלו ואַתְּ נשארת כאן, וריח שרפות הוא 

השולט. 

נוריתי יקירתי, 

גם אני שבתי לשאול "למה" ... ואני חוששת שגם אַתְּ, כמוני, 

יודעת ש- אין תשובות קלוֹת, במשקל פרפר או כנפיו. אין.

תודה רבה-רבה על שירך, נוריתי יקירתי. 

שולחת לך אֶת אהבתי, גם חיבוק ונשיקה, 

שלךְ כל עוד, 

רבקה 

---

רבקתי היקרה,

אכן אני מכירה את הודי חמודי

את הילד ששאל למה וסבא שלו כתב לו שיר.

הודי חמודי נפל במלחמת יום כיפור...

והלמה - נשאר מרחף באויר.

רבקתי היקרה,

הפרפר רפרף לידי וירד על המדרכה,

התקדמתי והוא עף ושב וירד לפני

באמת כמו רצה להגיד לי דבר.

זה היה מדהים. אז תוך כדי הליכה 

באו המילים.

עם תחושות קשות על מה שקורה אצלנו ושם באוקראינה

נפלא לקבל את החיבוק שלך ואת אהבתך הנהדרת

שולחת לך גם מכאן חיבוק ונשיקה

אוהבת מלאן ת'אלפים

נורית שלך.

.

הוֹ. 

לא ידעתי. ולא יכולתי לנחש. 

אני יודעת שהיו עוד מלחמות, ולצערי, אני "מנחשת" 

שיהיו עוד, אבל מה שעשתה מלחמת יום כיפור - 

ולא למדנו כלום. אִם כי מנסים משהו, עכשיו, למרוֹת

התלונות וכל הרעש. 

ובאשר לפרפר: 

אני יכולה לדמיין אותך ואֶת הפרפר לרגלייך, נוריתי 

יקירתי. מתאים לךְ. 

ועכשיו אני מתחבקת אתךְ כאן, נותנת לך נשיקה 

על הלחי, ואֶת כל האהבה שברשותי שולחת אלייך

ככה: בהמוניהָ. 

שלךְ, 

רבקתךְ

---

רבקתי היקרה, יש ערך מוסף בלקבל עוד תגובה ממך

וזה -

עוד חיבוק ועוד נשיקה

ועוד גל של אהבה.

נורית שלך.

נורית אהובה

הפרפר מריח את כל היופי שבטבע

ואילו את מריחה את ריחות הרוע והזוועות

שהעולם חווה בידיהם המגואלות בדם

של בני האדם

מצמרר -כואב ועצוב השיר נורית אהובה

בהמון אהבה מכל הלב

ממני מרים

מרים יקרה שלי,

את תיארת במדוייק את מחשבותי

את תחושותי מול הכאוס שקורא אצלנו ובעולם.

אוהבת אותך המון

נורית.

אשמח אם תבקרי בשירי- ארזתי מזוודה 

בדיוק. גמני חשתי כמוך את הכאב הזה … 

יום מחבק ומבשר טוב 

תודה לילי יקרה,

תודה על ההבנה, ואני כבר קופצת אליך לביקור.