ארזתי מזוודה

עצוב, זועק, נוגע ללב - את אורזת מזוודה שבתוכה כל חייך, צובעת אותה, אך כל ניסיונותיך עלו בתוהו והארץ נעשתה זבת אביונות (במקום זבת חלב ודבש). תודה רבה לך לילי היקרה, יום קסום.

ואת יוצאת לדרך תמיד מגוונת ביותר 

בַּדְּרָכִים שֶׁל הַחַיִּים

אַתְּ צוֹעֶדֶת 

וְיָדַיִךְ אוֹחֲזוֹת

אֶת הַמִּזְוָדָה 

בָּהּ מְקֻפָּלִים חַיֶּיךָ

וְשֶׁתָּמִיד חָלְמוּ 

עַל אֶרֶץ שֶׁל זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ

אַךְ כָּעֵת אַתְּ מַרְגִּישָׁה

אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בַּמְּדִינָה

מקסים השיר לילי יקרה, צער רב עולה מהמשפט האחרון בו את חשה במחצית השנייה של חייך איך שהמדינה השתנתה ולא לטובה.

יום טוב ומבורך מלא בחיבקים

שמוליק

רעיון ודימוי יפים

במזוודת חייך ועתה את בשלה לצאת לדרך חדשה והיא נשמעת כמבטיחה במיוחד. זה נהדר!

לילי, כתבת נפלא. עם מזוודת העבר לעבר החלק השני של חייך-ארץ אחרת זבת אביונות.

הכל ארזת שם, ועתה הדרך פנויה להתחלות חדשות יחד עם המטען מן העבר 

את יוצאת לדרך ומשוודה בידך

ארזת בתוכה זכרונות של העבר.

שמת בתוכה זכרונות של יופי של שמחה

זכרונות של ימים יפים של אהבה.

ובתחתית המזוודה שמת גם זכרונות אחרים

זכרונות של צער וכאב. גם הם שייכים לך.

את יוצאת עם המזוודה אל ארץ שהיא קצת אחרת

את  מחפשת את הארץ שהייתה גן של ירק וענווה,

אבל מוצאת עכשיו  ארץ אוכלת יושביה.