חבר המושבעים פסק/שינה/פרק 10

חבר המושבעים פסק/שינה/פרק 10

יו ולורה נהגו להיפגש במשרד מאוחר בלילה, כך שכולם כבר עזבו את העבודה וגם רב המלאכים עזב את המקום. אהבתם הייתה גנוזה ואיש לא ידע, הם המשיכו בחייהם בלא מפריע כלל.

יו היה חייב לנסוע לסין לבקר את אביו החולה ולורה ליוותה אותו ברצון ובאהבה . יו בילה בסין ושכח את אמריקה למשך יותר מחודש. הוא חזר לחיות את חייו הקודמים יחד עם סו חברתו מאז הילדות.

הסביבה הייתה חשוכה כמעט ללא קרן אור קטנה, רק צללית מאחור חורשת עצים ליטפה את הרגע . יו נשק לסו ואמר,

"סו יקירתי חייבים לחזור הבייתה בטח הורייך דואגים לך"

"טוב יו , מה עשינו ?, בבקשה אל תספר להוריי ולא לאיש, בבקשה יו" התחננה

בעודה לובשת את תחתוניה ושמלתה.

"בטח סו אל תדאגי" הרגיע יו

הוא משך אותה בידה והתקדמו לרחוב המואר להזמין מונית.

סו ישבה במונית וראשה מונח על כתפו של יו.

הם הגיעו לכפר ונפרדו כל אחד לביתו.

יו נכנס יחף אל הבית כדי שאימו לא תרגיש בו.

הוא סגר את דלת חדרו ונפל על המזרן ונרדם.

הבוקר עלה וציוץ הציפורים שעל חלונו של יו נשמע כתזמורת ללא מנצח.

יו פקח את עיניו ולרגע היה נדמה לו שהוא בחדרו באמריקה , פתאום אחזה בו בהלה כשנזכר בליל אמש. מה יקרה עכשיו , אם סו תחשוב שהוא יישא אותה לאשה ושם לורה מחכה לו. הדם אזל מפניו ורק תפילה חרישית יצאה מפיו.

"יו ראיתי אותך כשחזרת עם סו ולא רציתי להפריע לך, שמחתי שחזרת לסו" אמרה אימו בחיוך שמח

יו רק הנהן ולא ענה, הבהלה לא הרפתה ממנו .

"אני אזמין את סו היום לארוחה וגם את ההורים שלה" הכריזה אימו

"לא, לא אמא, עדיין לא להזמין אני חייב לחזור לאמריקה לעוד תקופת עבודה " כמעט ענה בזעקה מתחרטת.

"למה, אתה הרי חזרת אליה ובילית איתה לילה כמעט שלם, זה לא מכובד, אני אזמין אותם כדי שאבא גם ישמח בשבילך" אמרה בביטחון ויצאה.

פניו של יו נפלו והדם אזל מהם, איך יפתור את המצב הזה? וליבו נתון ללורה, סו הייתה רק זיכרון , רגשותיו אליה לא עזים כשל רגשותיו ללורה.

השולחן לבש חג בצוהרי היום והאורחים הנכבדים החלו להגיע. יו ישב בחדר עצוב ואינו יודע מה לעשות.

סו הגיעה עם הוריה לבושה במיטב המסורת ועיניה תרות אחר יו.

כולם ישבו אל השולחן והשיחה התנהלה על פי התוכנית שכיוונה אימו של יו.

יו השתדל להסיט את השיחה לאפיקים רגילים ולא מבטיחים דבר.

סו הביטה ביו ובעיניה דמעות חבויות, כמבקשת להבטיח לה נישואים, אך יו לא הבטיח דבר.

רחלי גבאי

המשך יבוא