והיית בא

אֲבָל אַתָּה מִהַרְתָּ

לְפַרְנֵס תְּשׁוּקָתְךָ

עַד סִפּוּק

בִּנְגִיעוֹת נוֹעָזוֹת בֵּין

סְדִינֵיהֶם שֶׁל זָרִים.  

לא פלא שאתה חש נבגד ע"י מי שאותו חשבת שאוהב אותך ואתה אותו. כואב מאד השיר יקי היקר.

יום טוב ומבורך וחיבוק ממני.

שמוליק

עליהם אתה מניח את ההתרחשויות הללו. רואה בבירור לאן נוטות הן בעקבות ההתנהגות הנלוזה הזו. 

.

בנוסף להעמקת המשמעוּת ושינויהָּ, יש יופי אָפֵל בהפיכת 

המאזניים  (מאזני הצדק) ל-מאזני הרגש, ומגע רגיש (של רגש)

ל-מגע [אחד] של צדק. 

הדּוֹבֵר מיטלטל ומוֹעֵד, בעוד המאהב הפזיז והפוחז נהנה. 

ולמרות זאת, אני, אישית, יוצאת מן השיר בהרגשה שהדוֹבר 

יודע דבר-מה חשוב ומשמעוּתי שאותו מאהב לא יודע, אבל

ילמד ויכיר בבוא זמנוֹ. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

אִתְּךָ, שלךָ, תמיד, תמיד, 

רבקה

---

נ"ב:

אַתָּה עושה לי חיים קשים עם שיריךָ ...

<לב> <לב> <לב>

---

אַתָּה עושה לי חיים קשים עם שיריךָ ...

למה?

.

במובן הטוב, יקי אהוב. במובן הטוב! 

יש בהם חידושים, ובעיקר: יש בהם עומק. אני לא יכולה 

סתם-לקרוא וסתם-לעבור הלאה כאילו לא קרה לי שום

דבר. 

וזֶה טוֹב!

אוהבת ומעריכה אותךָ המון, 

רבקה

---

הרגשות שלך הרגשות שלו...

וכף המאזניים מגלה לך את מהותו

את הרצון שלו רק בסיפוק רגעי

ולהמשיך הלאה

שום רגש לא היה במגע הזה שלו

ואתה נותרת עם רגשות 

וכאב 

ודממה.