מאת: נועם מנקוביץ
עורכת: עופרי לאור
ההתמודדות עם הפחד יכולה להיות רגעית, אך הכניעה לו היא נצחית. לאנס אמסטרונג.
לכל כותב באשר הוא יש סיפור מאחורי כתיבתו. מה הביא אותו להתחיל ומדוע בחר דווקא בכתיבה כדרך ביטוי. אבל ישנם כאלה ש"סיפור הכתיבה" שלהם עדיין בעיצומו. הם עוד לא התחילו לכתוב, או שהם כותבים בסתר וחוששים להראות או לפרסם את כתיבתם. מה משותף להם? שניהם רוצים, רוצים מאוד, להצליח, לפרסם את כתיבתם, להיות סופרים, עיתונאים, או כותבים בעלי הכרה. אך משום מה בכל פעם שהם מתיישבים מול דף ריק, עם העט האהובה עליהם, היד מסרבת לזוז. או כשהם מתישבים מול המחשב, הכסא מסודר ונוח, כוס הקפה לידם, הכל מוכן. אבל המקלדת שותקת. פתאום הם מוצאים סיבה לקום מהכסא, ואולי גם לא לחזור.
מה קרה מהרגע בו הם התישבו בכסא בהתלהבות ורצון לכתוב, לבין הרגע בו החליטו לקום וללכת? באותם רגעים, במקום להתרכז ולהיות מפוקס בכתיבה, המוח עובד בכיוון אחר. הוא מתרכז ומתפקס במחשבות השליליות שלנו, המחשבות אשר מפריעות לנו, שואבות מאיתנו אנרגיה, מוציאות לנו את הרוח מהמפרשים ומונעות מאיתנו להמשיך.
מחשבות כמו:
• אני לא ראוי לכתוב.
• את מי זה יעניין.
• אין סיכוי שייצא מזה משהו.
• זה יהיה כישלון מוחץ.
• אני לא בקיא מספיק בשפה.
• אין לי תואר.
• יש לי טעויות כתיב.
• החיים שלי לא מעניינים מספיק.
• ואם זה יצליח, מה יקרה אז?
• אני לא אעמוד בהצלחה והכרה כזו.
• הרף יעלה, יצפו ממני.
• אני אאכזב.
• הביקורות יקטלו אותי.
• לא רוצה להיות חשוף, תחת זרקור.
• מלמעלה אפשר רק ליפול.
לחלקנו, הכמיהה להיות סופרים נמשכת זמן רב ואפילו שנים רבות, עד כי יותר נעים וטוב לנו לחלום על כך, לראות את הכתיבה כפנטזיה מקסימה, ולא כמציאות שעלולה להתנפץ לנו בפנים אם ניכשל. אז מה עושים?
הנה לכם חמש דרכים בעזרתן תוכלו לזהות גישות אישיות שמובילות לרוב לכישלון. שימו לב, שיניתם את הגישה, שיניתם את התוצאה!
5 נקודות לזיהוי כישלון צפוי מראש
1. שליליות:
שליליות כלפי עצמנו, כלפי הכתיבה שלנו, וכלפי הסובבים אותנו היא התראה לכישלון ידוע מראש. נסו להתמקד בחיובי, הזכירו לעצמכם שאתם עושים צעדים לקידום החלום. הרבה הצליחו, למה לא אתם? גם אם אתם חווים ביקורת לא חיובית על כתיבתכם, זיכרו שיש בעולם מליוני איש ומליוני דיעות. לידיעתכם, הנרי פורד, דונלד טראמפ, רובין שארמה, ג'יי.קיי.ראולינג ואפילו מדונה, ניסו את מזלם פעמים רבות ללא הצלחה עד הרגע הגדול.
2. הטלת אחריות על גורם חיצוני:
זה לא אני, זה בגלל ההורים, החינוך, חברות הספרים, הסביבה, המיתון והמדינה. נכון? לא נכון. האחריות לחייך היא בידך, ולא ביד אף אחד אחר. החיים הם שלך, החלום הוא שלך ואל תצפה מאף אחד אחר שיחייה את חייך, או יביא את הכל עד אליך. אז קח אחריות ועשה את הצעדים הראשונים כדי שהחלום יהפוך למציאות, רק לך יש את הכוח. אל תשכח - "אין אדם נזכר על מחשבותיו הכמוסות".
3. השמת תווית על עצמי
אני לא מוכשר, אני לא חכם, אין לי את זה, אין לי דימיון, אין לי מזל, אני לא מעניין, אני לא סופר... רבים מאיתנו שמים תווית על עצמם ובכך חורצים את גורלם. בדרך כלל מדובר פשוט בנבואה שמגשימה את עצמה. לא כדאי. מהי התווית שהיית רוצה שתהיה לך? מדוע שלא תחליף את התווית הישנה בחדשה? זה אפשרי ועושה פלאים, כמו שנדגים בהמשך.
4. חיזוי עתיד קבוע מראש
יש המאמינים שישנם יחידי סגולה המסוגלים לחזות את העתיד. ידוענים ואישי ציבור מסויימים אף משלמים לא מעט כסף לאותם מגדי עתידות ששמם הולך לפניהם. מה איתך, לדעתך יש מקום שתפתח איזו באסטה לגילוי עתידות בזמן הקרוב? אם התשובה היא לא, איך זה שאתה מוכן להניח על הכף את חלום חייך, בגלל שלדעתך "אין לו עתיד"? לא לכתוב כי "אף הוצאה לאור לא תקבל אותי", או ש"אף אחד לא יקרא את זה"? אנחנו בדרך כלל לא יודעים מה יקרה בעוד דקה, על אחת כמה וכמה בעוד חודש או שנה או יותר. אינך יודע מה צפוי בעתיד שלך אם תגשים את החלום לכתוב, אך אתה בהחלט יודע מה צפוי לך אילו תבחר לא לכתוב. פשוט... לא תכתוב.
5. מחשבות הכול או כלום
מחשבות אלו הם מחשבות טוטאליות. למה להתחיל לכתוב אם לא אהיה רב מכר? אם אין לי זמן לכתוב כל יום שמונה שעות, לא אכתוב בכלל. אם לא אצליח, לעולם לא אכתוב שוב. אם בן זוגי, המרצה, הוצאת ספרים מסויימת לא יאהבו את זה, לעולם לא אראה זאת לאיש וכדומה. אלו מחשבות שכל מטרתם לייאש ולהוציא את הרוח מהמפרשים עוד לפני שהתחלת. בכתיבה, הדרך היא המטרה, לכן חשוב להתחיל ולהציב מטרות ריאליות. כמו לשבת שעה ביום מול בלוק הכתיבה או המחשב, (ולא לקום, אפילו אם לא יוצא כלום!) כמו לכתוב דף אחד ליום ולהתקדם בהדרגה.
לאחר שזיהינו כמה מהסיבות לכישלון ידוע מראש, בואו נמשיך לחלק המעניין. מה אפשר לעשות בקשר לזה?
בואו נתחיל. דבר ראשון, כדאי לענות לעצמנו על שלוש שאלות קצרות:
1. מתי בעיקר אנו מרגישים את הפחד מכתיבה?
2. מה הוא גורם לנו להרגיש?
3. האם הוא מקדם אותנו לכיוון המטרות שלנו?
פחד הוא יצור ערמומי. הוא יודע בדיוק מתי אנחנו חלשים, מתי אנחנו הכי לא צריכים לשמוע אותו, ושם בדיוק הוא פוצח בנאומיו. הוא כמו השדון הרע שעל הכתף, מופיע בזמן הנכון כדי להפריע. כשאנחנו מקשיבים לשדון, אנחנו בעצם אומרים "כן" לפחד. וכשאנחנו אומרים לפחד "כן" אנחנו גם אומרים לדברים אחרים "לא". אנחנו אומרים לא לחלום שלנו, לא לכתיבה, לא ליצירה, לא לאושר וסיפוק, לא להצלחה, תעסוקה והכנסה ממה שאנחנו אוהבים לעשות. אבל תאמינו או לא, אנחנו אלה שבוחרים אם להקשיב ולהאמין לשדון. החדשות הטובות הן, שיש טריקים לסתום לשדון את הפה...
10 תרגילים שיעזרו לכם לזהות ולנטרל את הפחד מכתיבה:
1. רישמו על אילו דברים אתם מוותרים כאשר אתם אומרים "כן" לפחד.
2. רישמו את המשפטים השליליים שעולים לכם בראש (מה אומר השדון) כשאתם חושבים על כתיבה. כמו למשל: "אני לא אדם מקורי", או: "אין סיכוי שאצליח". כל דבר שלילי ששוטף את ראשכם, פשוט הוציאו הכל על הדף.
3. עכשיו, רישמו מול כל משפט שלילי את ההפך שלו, והתחילו לשנן לעצמכם את המשפטים ההופכיים. לדוגמא: "אני אדם מאוד מקורי", וגם: "יש סיכוי גדול שאצליח" וכן הלאה. הרי את המשפטים השליליים אנו אומרים לעצמנו שנים, והם מוטמעים היטב. כל מה שדרוש כדי להטמיע את החדשים, הוא להתרגל אליהם.
4. חישבו על תקופה בה הכתיבה צלחה לכם ונהניתם ממנה. מה ה"אני" של אז היה אומר לכם היום? חישבו על הסופר האהוב עליכם. מה היה הוא מייעץ לכם לעשות?
5. בחרו משפט אשר יהווה עבורכם מצפן כמורה דרך, משפט מעורר השראה, אשר לקריאתו תגיבו בהתלהבות ובעשייה. כתבו אותו, ותלו אותו במקום בו תוכלו לראות אותו כמה שיותר. כמו למשל המשפט היפה של באך: "לעולם לא ניתנת לאדם משאלה בלי שניתן לו הכוח להגשימה", או המשפט המקסים של פאולו קואלו: "כשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתגשים את המשאלה שלך".
6. חשוב על עצמך בתוך כדור פורח. אתה רוצה לעוף גבוה לשמיים, אך יש שקים הקשורים לסל ומכבידים עליך. מה יש בתוך כל שק כזה? פחד, ביקורת, מקרה שקרה לך? רשום מאילו שקים היית רוצה להיפרד וכשתיפטר מהם הכתיבה תזרום חלק יותר, וכתוב להם מכתב פרידה.
7. דמיינו לקוח שנכנס לחנות ספרים. איזו שאלה היה צריך לשאול את המוכר על מנת לקבל את הספר שלך?
8. קיראו את ספרה הנפלא של ג'וליה קמרון, "דרך האמן", ספר שמתמחה בשיחרור חסימות בכתיבה, ובאומנויות אחרות דרך כתיבה. מומלץ בחום.
9. הציבו מטרה קטנה לכל יום, אשר מצד אחד ראויה להערכה ומצד שני ניתנת להשגה. למשל, לכתוב שלושה דפים מדי יום, לא חשוב על מה.
10. בכל ערב קחו לעצמכם מספר דקות וענו על שאלות אלו:
• האם פעלתי היום בצורה כלשהי לקידום החלום שלי לכתוב?
• מתוך 24 השעות שניתנו לי, כמה הקדשתי למטרה זו?
• אם כתבתי היום, איך הרגשתי אחרי הכתיבה?
• אם לא כתבתי היום, על מה וויתרתי? בדיעבד, מה הייתי צריך לעשות כדי שכן אכתוב?
• מי ומה ניהל אותי היום? הפחד או אני?
• מהן המטרות שלי למחר?
אני רוצה להוקיר אתכם על קריאת המאמר. חלק מההתגברות על הפחד הינה צבירת ידע בנושא שממנו מפחדים. חייו של אדם הם כמו ספר, והם הופכים למופלאים ברגע שהוא נהיה הסופר שלהם. מה דעתכם על הציטוט הנפלא של נאגרג'ונה: "תמיד ידעתי כי יבוא יום בו אבחר ללכת בדרך זו, אולם אתמול לא ידעתי כי יום זה הוא היום". האם זהו היום עבורך? אני מאחל לך הצלחה רבה.
לסיום, חלק מנאומו מעורר ההשראה של נלסון מנדלה:
"הפחד העמוק ביותר שלנו
לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא
מכך שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו –
שמפחיד אותנו יותר מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו
איזו זכות יש לי להיות מבריק
יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת – איזו זכות יש לך
לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק
כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר
אנחנו מעניקים, ללא מודע,
רשות לאחרים לעשות כמונו.
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,
נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד"
לפרטים נוספים:
נועם מנקוביץ, מאמן אישי
Mankowitz Professional Coaching
אימייל:
[email protected]
כתובת האתר: www.nmcoaching.com
