הקול הזה

הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַמִּזְדַּקֶּנֶת
הֵם קוֹלוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעַ
לְיָמִים אֲחֵרִים 
שֶׁל חֲסָדִים
שֶׁהָיוּ וְאֵינָם עוֹד.

שיר נוגה יקי היקר, נקווה שיגיעו ימים עם קולות אחרים של בריאות ותקווה.

יום רביעי מבורך וחיבוק ממני

שמוליק

זהו צבעה של החרדה המלווה את רגשותיך עתה. מאוד נגע בי השיר הזה.

לימים של רוגע-אדם 

זועק, קורע את הלב - מוחך נוטף זעת הזיות והקול שם שולח פתקי זכרונות של חסים בדם של דף לבן.  תודה רבה לך יקי היקר.

את הסערה הפנימית חשתי פה יותר מכל, והיא מלווה בפחדים ובחרדות עצומים. והנפש לא מזדקנת בשל הגיל, אלא כבר עייפה מן המאבקים הללו. 

מיטיב לתאר אותה עד אימה 

חיבוק ממני 

ולמה דם לבן אולי דף לבן שפירורי הפחם כותבים בו. שיר מאד פסימי וחזק

.

ברשותךָ, יקי, 

רק השם/הכותרת של סיפור של גבריאל גארסיה מארקס: 

"איש זָקֵן מאוד בעל כנפיים גדולות" 

הסיפור עצמו לא-שייך. מה שכֵּן-שייך: הדימוי. 

לא הדוֹבֵר עצמו מזדקן אלא משהו בתוכוֹ: הנפש. 

הנפש אמורה להיות בצבע לבן, על פי המוסכמה החברתית 

(אלא אִם מדובר בנפשו של פושע, ולא זה המקרה). 

לכן גם הדם לָבָן.

עד כאן ההסבר שנתתי לעצמי כדי לראוֹת אֶת מה שהשיר 

מתאר, פיזית. 

מה שקורה במוחוֹ של הדּוֹבֵר - כאילו הוא עצמו, כולו, כלוא

"במאורת הזעף" . 

כוחות פנימיים נלחמים ביניהם ומתישים אותו. 

הוא נאבק בהם, נעזר בכליו, בזכרונותיו, ולא מרגיש שהוא 

גובר על המתרחש: 

רק פירורֵי פחם נותרו מהאֵשׁ שבערה בתוכו, שהלהיבה אֶת 

חייו. 

ובאֵין אֵשׁ, קשה לגבור על האימה, על ההזיוֹת.    

(זֶה מה שאני מבינה ומרגישה בשיר. אִתְּךָ הסליחה אִם טעיתי

והרחקתי לכת.)

השיר בעל עוצמה פנימית כבירה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ ואתךָ תמיד, 

רבקה

---

וקורא שוב. ושוב. 

ולפתע אני מוצא עצמי במקומות שאת תיארת בניתוח השיר, המקומות בם הייתי כשכתבתי אותו.. 

ווואוו!!! 

אין לי איך להסביר את התחושה הזו רבקה יקרה ואהובה! 

שיר מטלטל-אתה אינך חש את הזקנה אך הנפש

וכל מה שעברה בחייך עייפה ובעקבותיה גם הדם

הפך ללבן במקום שיהא אדום.

רק טוב והרבה בריאות

ממני מכל הלב

יום נעים איש יקר

ממני מרים

שדה קרב של מילים המכות חדרי בטן

היטבת להעביר התחושות

תבורך

מצמררות התחושות האלה שעוטפות אותך

הפחדים שאתה שוקע בהם

קולות מפחידים

וצבעו של הדם, שאתה מגלה שהוא לבן

והזקנה,

וו לא זקנה של הגוף זו נפש שמזדקנת

שכל כך מפחידה.