על קצה השפיות

הַנֶּפֶשׁ עַל חוּט דַּק נָעָה

בְּגֹבַהּ הַחַיִּים 

כְּמוֹ אוֹתוֹ לוּלְיָן

הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ  אֶת מוֹט 

הָאִזּוּנִים

הַנָּע  בֵּין הִגָּיוֹן לַדִּמְיוֹן

וְלֹא רוֹצֶה לִפֹּל

אֶל תּוֹךְ הַשִּׁגָּעוֹן.

שיר קצר ועוצמתי כתבת יקי היקר, אכן היגיון ודמיון שומרים על הנפש מלפול אל תוך השיגעון.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

כשתי שכנות הן המתגוררות דלת ליד דלת ומהתלות בך. כך כאשר נפשך זקוקה לצלילות אינך יודע באיזו דלת להקיש. לפסוע על קו השגעון. 

.

...ואני אמורה להגיב לפנינה הזאת, 

להסביר אותה, לפָרק אותה,

להתעכב על כל מעבר, 

ובקיצור: לפתור אֶת חידת היופי והכוח האמיתי שלה. 

לפתור אֶת הדילמה שהיא מעלה.

אז לא. 

כי זאת פנינה מושלמת, 

נוצרה בתוך הקונכיה הנכונה בצדפה הנכונה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי יקר, משורר אהוב. 

שלךָ, אִתךָ, תמיד, 

רבקה

---

אכן בעיה יש לנפשך,

אינה יודעת איך לבחור בין דמיון לבין הגיון.

ואתה, שמתנהל על קצה השפיות

לא יודע לאן לפנות

כדי לא ליפול את תוך השגעון...

זועק - יש מצבים שאתה לא יודע אם להקיש בדלת של ההגיון או הדמיון כאשר אתה שרוי על קצה השגעון. תודה רבה לך יקי היקר, המשך יום קסום.