בן הזקונים

בֵּן לוֹ הָיָה לִי יֶלֶד קָטָן.
שָׁחֹר תַּלְתַּלִּים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילִי הַגַּן.
יֶלֶד קָטָן. (רָחֵל)

הוּא הָיָה כָּל עוֹלָמָהּ

בֶּן הַזְּקוּנִים שֶׁלָּהּ

הִיא אוֹתוֹ אַהֲבָה

וְתָמִיד לוֹ דָּאֲגָה

וּכְשֶׁאֶת רֹאשׁוֹ נִשְּׁקָה

זָלְגָה דִּמְעָה

שֶׁל חֲרָדָה

שֶׁאֶל לִבּוֹ נִכְנְסָה

וּבְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו 

שָׁם הִיא נִשְׁאֲרָה.

שיר מרגש כתבת יקי היקר, אין כמו אהבה של אימא גם אם אתה ילד קטן או מבוגר.

בברכה

שמוליק

כבר בהיותו ילד אמו חשה כי ייחודי הוא, רגיש ומיוחד. אך בתוכה גם קינן פחד לעתידו. ואכן, ברבות הימים צלקות ילדותו רחבו ורוחו של האם עדיין מנחמת, מבקשת להיות לצידו בהתמודדויותיו. מרגש עד מאוד השיר הזה. 

גם אני בת זקונים..

עצוב, נוגע ללב - צלקות הילדות שלו התרחבו עם השנים והוא נותר בן הזקונים של חרדותיה של אימו. תודה רבה לך יקי היקר, יהי זכרה ברוך.

וזה כל כך אנושי ושכיח ותמיד סופגים שריטות יחד עם האהבה 

.

יקי יקר, 

ברשותךָ, מה שאֲנִי מבינה וסופגת משירךָ: 

מרגע היוולדו הוא נחל אֶת חרדותיה, אֶת דאגותיהָ לשלומו,

לעתידו. 

מצד אחד, הרושם הוא שהיא מנבאה שעתידו לא יהיה קל, 

שהוא יהיה ייחודי ורגיש מאוד לכל מה שיקרה בחייו.

מצד שני -

זאת אהבת אֵם שבלי דעת, מנחילה-מורישה לוֹ אֶת שלל

חרדותיה.

והוא -

בן זקונין לאמוֹ האוהבת, שאף היום יודעת ללטף אותוֹ, בצערָהּ, 

ולנגב אֶת דמעוֹת החרדה בצלקות העמוקוֹת של חייו, של

זכרונותיו: 

"... / וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עוֹד מְטַלְטְלוֹת / אֶת חֶרְדַת זִכְרוֹנוֹתָיו. / ... " 

הבית האחרון של השיר מהווה גֶּשֶׁר בין אהבתָהּ וחרדותיהָ של

אמוֹ לבין מי שהוא היום, הדובר בשיר: 

"וְהָיְתָה לוֹ אִמָא, / וְהוּא נוֹתַר בֶּן הַזְּקוּנִים שֶׁל /  חֶרְדוֹתֶיהָ. "

*

מכאן אני קוראת שיר המשַׁלב אהבה וחרדה של אֵם עִם 

חייו של בְּנָהּ, הדובר.

כמו כן, אני קוראת מעין "נבואה שהגשימה אֶת עצמהּ" - חייו 

של הבֵּן היו/הם קשים מאוד, לפי הבית האחרון של השיר. 

השיר עצמו קשה מאוד-מאוד לקריאה ולהפנמה. 

(אִם טעיתי בקריאה ובהבנת הנקרא, אִתְּךָ הסליחה.)

*

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

הבנת נכון מאוד את השיר! 

הילד המתמודד עם חרדות אימו גם בילדותו וגם בבגרותו

עצוב וכואב השיר איש יקרלי

המשך יום נעים

ממני מרים

כתמיד בן הזקונים הוא האהוב מכל, כך נהוג לומר לפחות. אך גם מקום גדול לחששות. ודווקא עתה כשחלק מן החששות התאמתו, נחוצה היד המלטפת והמנחמת של האם.

לליטופי רוך ומגננה-אדם