בית הרוחות פרק שמיני..

"נזרקתי" על הספה ראשי סחרחר עליי.על השולחן התגלגלו פחיות הבירה שלגמתי.

הקולות שבקעו מחדר השינה הפסיקו פתאום בבת אחת.

"נרדמו הנבלות.." אמרתי לעצמי.

עמדתי לקום כששמעתי שוב את אותה שריקה החודרת לתוך ראשי.מוציאה אותי מדעתי. שוב הופיע פרצופו של אנסומבו מול פניי כשהוא לוחש..."אתה שלי....".ניסיתי להתנגד,לחשוב על דברים אחרים.אך פרצופו השחור נתקע בפניי.הייתי מהופנט ועשיתי כדבריו."קום!" אמר.ואני קמתי ממקומי זקוף וממושמע."לך אל המטבח!" ציווה. ואני ניגש אל המטבח. "קח סכין...והרוג את החוטאות!" ציווה שוב.

לקחתי סכין מטבח גדולה בידי צועד כרובוט מתוכנת לעבר חדר השינה.

ליאורה ודינה ישנו מחובקות ועירומות.התקדמתי אליהן כשהסכין הגדולה מונפת קדימה.הן לא הרגישו בדבר שעה שהסכין חדרה את גופותיהן.

ידי האוחזת בסכין עלתה וירדה וכל הזמן אנסומבו בראשי מצווה:"הרוג..הרוג.."

לפתע עצרתי את עצמי בכוחות אחרונים היה זה מאוחר מדי. ליאורה ודינה שכבו מתבוססות בדמן. ידיי היו מגואלות בדם.כמו כן בגדיי.

השמעתי קול זעקה מפי אוחז את ראשי בשתי ידיי: "מה עוללתי ?אלוהיםםםםםםםםםם"

הסכין היתה עדיין בידי אחזתיה חזק מקרב אותה אל גופי:"עדיף לי למות.." אמרתי .יד נעלמת אחזה בידי מעיפה את הסכין למרכז החדר,רחוק ממני.

דמותו של אותו אדם שוב ניצבה שם כשהילה של אור מעל ראשו.

"מאיר.אל תעשה זאת." אמר בקולו האלוהי ונעלם.

ניגשתי אל המקלחת שוטף מפניי את כתמי הדם.פניי שהשתקפו במראה היו כפני קשיש,חרושי קמטים ונפולות.

החלטתי להעלים את הגופות. ומיד ניגשתי למלאכה.אחת אחת גררתי אל מחוץ לבית,אל בין העצים הגבוהים,שם חפרתי שתי בורות גדולים.

הגשם היכה בי ללא רחם השלוליות הפכו ציבעם לאדום. הנחתי את הגופות בתוך הבור.מידי פעם עוצר בכדי לנשום מן המאמץ.

לאחר שכיסיתי את הבור ניגשתי שוב אל המקלחת מסיר מעליי את הבגדים המטונפים.

התקלחתי החלפתי בגדים ונסעתי נסער אל העיר-חייב הייתי ללגום משהו לפני שאשתגע.

אורות הבוקר עלו מן המזרח על יום חדש.ואני הייתי על סף ייאוש.

פרט לחנות המכולת כל יתר החנויות היו סגורות. בחנות המכולת מכרה זקנה חביבה.

היא נדהמה כשלקחתי שישית בירה ובקבוק וודקה."עכשיו רק בוקר..."

אמרה בקולה העמוק.

"זה...לא זה....יש ..אני עורך מסיבה היום בערב." אמרתי מגמגם.

"אה...טוב בסדר!" אמרה.

נכנסתי למכונית דוהר במהירות לעבר ביתי.פנייה אחרונה לפני הבית הבחנתי בו -באנסומבו.ניצב באמצע הכביש,ידיו מונפות השמימה והוא לוחש. הגברתי את מהירות המכונית חש בגופו המתרסק מול מכוניתי .

גופו התעופף מעוצמת הפגיעה לעבר העצים שבצד הדרך. דם דבק בשמשה הקדמית מותיר צורות משונות. טיפות הגשם שהחלו יורדות ניקו את הדם.

המשכתי בנסיעתי והגעתי אל ביתי.שולף את בקבוק הוודקה ולוגם את המשקה השורף לתוך גופי.מתוך הבית נשמעו קולות משונים והאור נדלק וכבה.

בזהירות התקדמתי לעבר הבית כשהקולות הולכים ומתגברים.הנחתי את ידי על ידית הדלת דוחף אותה קלות .את מה שראיתי לא יכולתי לשאת ונפלתי חסר הכרה על הריצפה הקרה.