וַיִּקָּחֶך וַיָּבֵא אֹתָך אֵלָיו

וַיִּקָּחֶך וַיָּבֵא אֹתָך אֵלָיו / יהושע רוזנברג

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב

וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ

כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד

וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט  

חָפֵץ  חֶסֶד הוּא.

צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב 

יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ

ה' אֹהֵב  צַדִּיקִים,

אֹהֵב מוּסָר, אֹהֵב דָּעַת 

וּמְרַדֵּף צְדָקָה וְדֹבֵר יְשָׁרִים, יֶאֱהָב. 

בָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ

צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ

וַתֵּלְכִי בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב,

עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק רָכַבְתְּ

לֹא גָבַהּ לִבֵּךְ וְלֹא רָמוּ עֵינַיִךְ

וְלֹא הִלַּכְתְּ בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֵּךְ

וַתְּהִי נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ.

הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים,

הַנּוֹתֵן לָךְ לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת,

מֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם - חָפֵץ בָּךְ,

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ    

וַתִּיטְבִי בְעֵינָיו וַתִּשְּׂאִי חֶסֶד לְפָנָיו

וַיִּקָּחֶך וַיָּבֵא אֹתָך אֵלָיו

וַיִּתֵּן בְּפִיךְ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ

מִזְמור שִׁיר לֶעָתִיד לָבא

לְיום שֶׁכֻּלּו מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעולָמִים