על הגאווה

  הוא ראה אותה כשבאה לסנדלריה של אביו על מנת לתקן את נעלי אביה. היא הייתה תמירה ויפה בעלת עיני שקד ושיער גולש.הוא עוטה חלוק סנדלרים, מריח מדבק. מבטם נלכד והם הביטו האחד בשני במשך רגע ארוך שנדמה היה כנצח:

  "שמי יהודה לייב." העז בסופו של דבר

  "ושמי רייזל. אני הבת של הגביר שולם ביסטריצר..."

  למחרת הביא בעצמו את הנעליים לבית הוריה ששכן במבוא העיירה.בניגוד לבית הוריו ששכן בצריף עץ רעוע שכן הלה  בבית מידות בן שני קומות. מעוטר במשק חקלאי ובגג רעפים חדש. אביה שהיה סוחר יערות עשיר. אדם שמן הלבוש במיטב המחלצות וזקן אדום המגיע כמעט  עד ברכיו, שמח לשמע השירות המהיר ונתן לו תשר יפה. ושוב ראה אותה, את הנערה. מבטם נפגש והם הביטו האחד בשני. בן הסנדלר. בן עשרים לערך בעל כובע הברט הנצחי ובת הסוחר החסודה מן  העיירה היהודית.

  הוא אזר עוז ובעת שראה אותה מהלכת בדרך אל חנות הבשר פתח עמה בשיחה קלה. לאחר מכן ראה אותה עוד מספר פעמים וכך התרקם ביניהם קשר ידידותי שהפך עד מהרה לקשר רציני. בכדי להימנע ממבטי הרכלנים היו נפגשים ביער שמול טחנת הקמח שפעלה על אפיק הנהר הזורם לאיטו.פוסעים בשביל הקסום הוא היה קוטף לה פרחים והיא הייתה מחייכת את חיוכיה היפים ביותר ומפזמת לו את שירי אמה חנקה שהייתה מזמרת לה בילדותה. שירים נוגים של העיירה. מנגינות נוגעות השובות לב.

  יום אחד לאחר חודשיים אזר עוז וביקש את ידה. היא שמחה כמובן אך ביקשה שישאל את פי אביה שהיה בעל המילה ובעל הדעה בבית:

  "ומה אם יסרב?"שאל

  "אני אדבר איתו אם ידחה אותך. אני בת הזקונים. הוא תמיד נעתר לבקשותיי."

  "האם... האם אוכל לבקש את ידה של ביתך?" שאל יהודה כשנפגש עם שולם בטרקלין של ביתו

  "מי אתה?" שאל שולם  בלעג ובצורה רטורית. כי למעשה ידע יפה מי העומד לפניו

  "אני יהודה לייב ברקוביץ. בן הסנדלר. אדם הגון. בעל מלאכה. יודע פרק גמרא באתי לבקש את ידה של רייזל ביתך."

   שולם התעצבן. פניו אדמו: "לא אתן את בתי. בת הזקונים לקבצן כמוך! לא אתן!"

  "מה קורה איתך? היום זה לא מה שהיה פעם!" ניסה יהודה "ואנחנו אוהבים אחד את השני!" הוא הוסיף כמה משפטים בנועם.

  "אתה רוצה לצאת דרך המדרגות או לעוף דרך החלון?" רתח שולם ושלח ידו העבותה לאחוז ביהודה. אך יהודה קלט את המצב ועזב את המקום מאוכזב.

  חלפו כמה שנים. יהודה ורייזל סירבו לניסיונות שידוך אחרים בשל האכזבה המרה שהייתה מנת חלקם. הם לא התראו עוד מחמת אותה אכזבה. תקופה רעה באה האיזור בו גרו עבר מיד ליד. החלה תקופת שואה ואימה. יהודה נשלח לפלוגות העבודה. לעבודות הפרך ושירת בתנאים לא תנאים באוקראינה. לאחר מכן התגלגל במחילות העבדות מן ההונגרים לגרמנים אל מחנה הריכוז.

  שם ראה אותו. הוא חפר תעלות בעפר ובבוץ. מוכה ומולקה. שמן הוא כבר לא היה. זקנו לא כיסה את פניו. זה היה הסוחר העשיר. התקיף והעקשן מר שולם ביסטריצר. יהודה ניגש אליו בהזדמנות הראשונה:

  "אז גם אתה הגעת לכאן!" אמר "כולם מגיעים לכאן בסופו של דבר. גם העשיר וגם העני."