הילדים בני האור / קרן שדה מור

הילדים בני האור / קרן שדה מור ©

"פעם מזמן לפני שנים

לפני הספירה

לפני שנהיה פה רע... "

                 - "אבל סבתא, מדוע את אומרת שרע פה?"

                 -"הקשיבי ילדתי הקטנה, הקשיבי היטב ושמעי, אחר כך – שאלי".

"חיו כאן בני הקשת והאור

קשתות שכמותם עוד לא ראית

ואורות שכמותם – כבר לא אותו מזמור..

והיה פה כבוד גדול לילדים

הם – בני האור.

והכל ידעו – הילדים הם נותני הכיוון

הם הבריות הבְּרִיאוֹת

הם התשובות לעלוּמוּת

והיה פה כבוד גדול לבריות הקטנות

הם – הילדים בני האור.

אבל אז יום אחד בפלא

קרה משהו,

השתבש – והוכפל! –

כי כולם קראו "מילא..."

עיוורות היו עיניהם

ולא ראו את הדרך

ולא ראו שאל הארץ יורדים

נפילים זרים

בריונים עם לב דמֶה

הם הגיעו לשנות

והגיעו לשבש

ואולי ילדתי, את כבר יכולה לנחש"...

                  - "כן סבתא, עכשיו אני מבינה, הם בטח הפכו את הכיוון

                     ועל בני האור הפילו קללה."

"אכן ילדתי החכמה,

את הנך ר-ו-א-ה

כי את הצווי שנתן הבורא

הפכו למהומה:

' כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימייך..'

ואילו הצווי של בני האור

הפך למאומה:

' כבד את ילדייך למען יעריכון פנייך '  "

                   - "אבל סבתא, למה מהומה? על שום מה?"

"על שום שמאז שנתנו הבריונים

רשות לעצמם לעליונים

התהפכו התחתונים

נוצלו

-עד תום - 

הילדים

מקטן ועד גדול,

המבוגרים כבר לא רואים את האור

וכבר לא רואים את בני האור

מתהדרים הם בהפקר

מתקשטים בכבוד, גם בהעדר

משליטים את הטון

ליבם כבטון

מנפחים את הסמכות

בריונותם – לעולם לא טעות

כי כך הדיבר חרוט:

' כבד את אביך ואת אימך '

הילדים? – הם רק בובה על חוט

אפשר

לרדות

להעניש

לנצל

לתמרן

לפגוע

להכתיב

להכזיב

לעצב

לפסל

להתעלל

ואני, ילדתי, אומרת:

' בוז לגאוותנותם! מלאת הנכות.'

אם כן ילדתי,

מבינה אָת אֶת משנתי

איך הפכו מבוגרים

קשתות – לבריונים

איך שינו המבוגרים

את הסדר של הדברים

ולתקן –

עודם מתמהמהים

אך דבר אחד אינם מבינים...

איך שפעם פעם,

לפני הספירה

לפני שנהיה פה רע,

היה כבוד גדול לילדים –

הם בני האור

והמבוגרים שמרו בקפידה על המזמור,

ואם אותו ניגון עתיק שוב לא חוזר

אז בבקשה, מבוגרים – 

את הילדים אי אפשר לשקר...

תפקידם אותנו לעורר -

עבר הווה עתיד,

כדי שהמזמור יחזור להיות ידיד."