כותבת לך מכתב

 

ואמרת לי היום אל תדברי איתי בשירה, אל תדברי איתי במילים ואל תביטי אל תוך עניי, עדיף שתכתבי את שעל ליבך במכתב- יהיה יותר קל.

אז הנה אני מוצאת את עצמי בשעה שאתה שם כותבת לך מכתב.

מכתב שהתחלתו אהבה וסופו אינו ידוע.

זמן רב היינו יחד כזוג, היינו לגוף אחד עד שיום אחד הכל נגמר החלטתי- שדי, מספיק!!! ולא הבנת, עד שאחיך הנאמן הסביר לך ורק אז אתה ראית דרך עינייך היפות את שעיניי רואות והבנת שהעבודה שלך תפסה מקום חשוב בחייך וכבר הפכנו לאנשים שונים ואנו לא עוד גוף אחד. ונפרדנו לתקופה ארוכה ומאז לא שמעתי ממך. חלפה שנה פסח עבר וראש השנה גם ופסח חזר ואז הופעת בדלת משום מקום, אם רק היית יודע איפה היה הלב שלי באותו רגע שפתחתי את הדלת וראיתי אותך...

והקשר החל שוב לבנות עצמו בטבעיות ועד שהכל נראה תואם להתחלה שוב שבת לעבודתך. הכל קרה כל כך מהר שאפילו לא היה לי זמן להגיד לך- "התגעגעתי, חבל שהלכת" וכבר אני צריכה להגיד לך "אני אתגעגע, חבל שאתה הולך"- ונפלה ההחלטה הסופית שזהו, נמאס והפעם זה לתמיד והבנת מההתחלה והסכמת שאתה רוצה אותי אבל לא יכול לעזוב את העבודה ולא רוצה שאסבול בגלל העבודה שלך הרי שלא אראה אותך חודשים שלמים- וזה הרס אותי שבחרת בעבודה ולא בי אבל העדפתי לא להיכנס לזה ויצאתי כל יום להנות ולהכיר את המחליף שלך- ולא מצאתיו.

   

אחרי שנה, עכשיו נפצעת- כמו שאמרתי לך תמיד "שתיזהר כי כדורים טועים יש בכל מקום" ודווקא אותך הכדור הטועה מצא ועשה לך נזק.

רגע הידיעה היה מלחיץ, להוציא אותך מהעבודה היה קשה ולהביא אותך לביה"ח היה קשה יותר- והגעת ואני המתנתי לך שם.

אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום- הטלפון צלצל בלילה המפקד שלך סיפר לי שנפצעת קשה ואני הפנים הראשונות שרוצים שתראה ובאתי להיות שם, להיות איתך בשם האהבה.

והכל שוב חזר- האהבה, הדאגות, להיות לאחד והתחלתי להבין שהגלגל חוזר ולפני שהיה זמן לשאול אם אני רוצה לעלות מצאתי את עצמי כבר עליו ולא סתם אלא באמצע הסיבוב בלי אפשרות לעצירה- הרי שנפצעת ואתה פגיע ואני שוב לצידך.

 

וכעת- נכון לעכשיו, לרגע שאני כותבת לך את המכתב שביקשת אתה כבר אחרי 3 ניתוחי ברך, אחרי שחזרת לעבודה המסוכנת ההיא שהפרידה בנינו וכנראה ממשיכה להפריד....

חזרת וסיפרת שבזמן שאמרת שהיית בחודש האחרון בעבודה היית בעצם בחו"ל בניתוח קשה ועברת אותו והכל מאחורייך- והכל בגלל שנפצעת בעבודה מכדור טועה.

אך הרבה השתנה ולא שאלת אותי לדעתי- אתה שונה כאדם, אתה עצבני

אתה פשוט אחר ולא אותו אחד שהכרתי והכי כאב לי שהעדפת לשקר לי שאתה הולך לעבודה חזרה ולא להגיד לי שאתה טס לניתוח מסובך בחו"ל אחרי שאני היא זו שהייתה לצידך ימים ולילות בביה"ח שהורייך שאלו לשלומך בטלפון ובאו רק בשבתות. 

כנראה שאני יודעת בראשי וליבי יודע שקשה למצוא לך מחליף אך הקלישאה  הישנה שאמך אמרה לי שאומרת שלכל סיר יש מכסה נכונה- אך לצערי אתה לא המכסה שלי למרות שרציתי וניסיתי.

 

ואני מה בסה"כ ביקשתי לאהוב אותך כל יום.