וריאציות ל"כנרת"

כנרת של רחל המשוררת השפיע עליי עמוקות. כשבוע אחרי הארוע שהוליד את "בערומך השובב" כתבתי זאת.

 

---

 

שם הרי גולן - הושט היד וגע בם

בדממה בוטחת מצווים - עצור

 

אם אני, את ידי, הייתי מושיט לך,

היית תופס? מונע ממני ליפול?...

או שהיית, כהרי גולן, דומם-

בוטח, מצווה בקול מכאני "עצור!"...

האם מצפונך היה מציק לך?

עינייך היו מביעות רגש, כלשהו- בכלל?

האם היית מושיט ידך,

או שנותן לי ליפול, וליפול.

וליפול...

 

בבדידות קורנת נם חרמון הסבא

וצנה נושבת מפסגת-הצחור.

 

האם, כשראית אותי,

צנה נשבה מעינייך?... מפסגת צחורך?

האם נם אתה, גופך קליפה,

ואתה אי שם, במעמקי הנפש?...

 

XXX

 

שם על חוף הים יש דקל שפל-צמרת

סתור-שער הדקל כתינוק שובב

 

האם בכוונה גרמת לי להרגיש דקל שפל-צמרת?

האם בכוונה פרעת שיערי, וקראת לי "תינוק שובב"?

האם נם אתה, גופך קליפה...

איפשהו במעמקי הנפש, או שם-

על חוף הים...

היכן?! היכן?!

 

שגלש למטה ובמי-כנרת

משכשך רגליו.

 

גם אני רוצה, כי גרמת לי לרצות,

לשכשך רגלי במי-כנרת...

אדומים מדם.

 

XXX

 

מה ירבו פרחים בחרף על הכרך

דם הכלנית וכתם הכרכם

יש ימים פי שבע אז ירק הירק

פי שבעים תכלה התכלת במרום.

 

אך למרות הכל, מה ירבו פרחייך,

דם חייך ופרחי האביב בשיערך...

יש ימים פי שבע השנאה חונקת

יש ימים פי שבעים מרגיעים הזכרונות.

 

XXX

 

גם כי אורש ואהלך שחוח

והיה הלב למשואות זרים

האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח

חסד נעורים?

 

וגם כי אורש ואהלך שחוח,

תחת עול הזכרונות

וליבי פתוח בפני שדי הגיהינום.

האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח...

אושיט ידי, אם תבקש-

מעל פני התהום.