הפרכולית של אדון חולי ארץ

כמו שסיפרתי פעם בספריית נווה חמודותיים שבקרית עקרון היה מוצב בכניסה שומר ברזילאי שקראו לו חולי ארץ
ולמה אדון חולי ארץ? המשפחה שלו הייתה משפחת חולי שהתערבבו בגוים ובשבעת העממים שחיו בברזיל, אבל אחר כך הסבים שלו גילו את היהדות וחזרו בתשובה והוא, ארץ, בדיוק נולד באמירת הלל של ראש חודש כשאומרים
"מלפני האדון חולי ארץ מלפני אלוקה יעקב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעיינו מים" וככה, בברית מילה החליטו לקרוא לו "ארץ" ולעלות לארץ.
אבל אדון הוא כבר לא הספיק להיות למה לא עשה ביזניס ולא קנה מניות ולא קנה נדל"ן, וגם מעמד לא היה לו והבנק לא רצה לתתת לו הלוואה ולא היה לו פר"י ולא פק"מ וכלום, והוא עלה עם המשפחה לארץ הקודש ונהיה שומר בפתח של ספריית נווה חמודותיים בקריית עקרון. שמה היה צריך להתמודד מול 99 אחוז של קוראים על הכיפק, אבל מול אחוז של חולי נפש ג'יפאים ומשוגעים שהיו ממררים לספרנים את החיים וגורמים להם לסטרסים, כשבראש ובראשונה למצ'וגעים הייתה המנהלת אורלי דניאליס ההודית שפילסה את הדרך אל הפסגה דרך כישורים אישיים פרסונליים בהם ניחנה, או התחנחנה.
והיו גם מצ'וגעים ומלשנים הגיברת אהובה לב המליונרית וכמובן ליאור חבובה שהפך להיות העתליה דורפמן והיה מצ'גע את המערכות.
אבל הבונוס של חולי ארץ, השומר הברזילאי היה שהוא קיבל פרכוליות, מה זה פרכולית? פרכולית זו צלחת או מגש או צלוחית או קופסה עם דבר מאכל עליה. זה יכול להיות פרכולית של ביסקוויטים וזה יכול להיות פרכולית של סלט כרוב או פרכולית של דאל עדשים דל שומן. ואיכשהוא בגלל שחולי ארץ היה בספרייה בכניסה וליד המרכז המסחרי ועם מסעדות שונות, אז האנשימים שעבדו שם  היו מביאים לו מלא פרכוליות.

והתקופה שאנחנו מדברים עליה הייתה אחרי שהעיפו את העתליה מהספרייה למה חשבה את עצמה ליותר מדי ועשתה בלגן וצרחה על כל מי שהסתכל עליה.
 
ועתליה ישבה בכניסה של התאטרון הנטוש של קרית עקרון וקינאה קנאה גדולה באדון חולי ארץ שהיה מקבל פרכוליות והיא לא קיבלה שומדבר אלא רק צרחות וקללות ולמה? כי קלקלה כול קשר עם בני אנוש.
והיא זממה מזימה זמומית לשבת במקום חולי ארץ ולקחת לו את המקום, אולי לעשות את חולי ארץ "חולה ארץ"?.
והלכה בית המרקחת של אחמד מבקה אל גרבייה (שפתח חנות במרכז עקרון) וקנתה כמות של תרופה משלשלת, ויום אחד כשחולי ארץ הלך לעשות נטילה לפני שיאכל פרכולית עם סלט עגבניות ופלפלים וצ'אטני בנוסח בומביי שקיבל מן המסעדה ההודית שבפינה, ליד הבסטה של שאול הירקן, (זה הראשון שהביא דובדבנים לקרית עקרון לפני ארבעים שנה ומכר אותם במאה שקלים ישנים ליחידה, אה, לפרכולית) ואוקצור, ההיא התגנבה ושמה לו חומר משלשל.
ההוא אכל מהסלט הטעים והחריף אבל מיד רץ לשירותים נאנח כולו והיא מיד ישבה במקום שלו והוציאה מהארונית את הפרכוליות והתחילה לאכול, אבל אלה היו פרכוליות ישנות מלפני שבועיים שאדון חולי ארץ לא זרק,  ומהר מאוד גם היא רצה לשירותים כדי לשלשל את הנשמה.
וככה ישבו חולי ארץ והעתליה בשירותימים של הספרייה די הרבה זמן.
ואורלי דניאליס ההודית, המנהלת של הספרייה, הגיעה למקום וראתה שאדון חולי ארץ לא נמצא בעמדה וכל אחד יכול להיכנס לספרייה וזעמה זעם רב
אבל ראתה את הפרכולית של הסלט עגבניות עם  הפלפלים והצ'אטני בנוסח בומביי ונזכרה בסבתא שלה, ירושה, שהייתה מכינה את זה, כשהייתה מבקרת אותה במושב אשד, וחשקה נפשה וככה ישבה במקום של השומר, אכלה גם היא מהסלט עם החומר המשלשל אבל אז הרגישה רצון להקיא ת'נשמה.
ורצה לשירותים של הגברים, הקרובים יותר, כדי שלא יברח לה וחולי ארץ ועתליה שישבו כל אחד בתא שלו וסבלו סבל איום ונורא לא נתנו לה להיכנס ועמדה ליד הברזים והקיאה ת'נשמה ולפני שאיבדה ההכרה התקשרה לאבא שלה הרס"ר הדגול אפרים דניאליס שיבוא להושיע אותה ולקחת אותה בג'יפ הנפה שלו למיון (ואפילו אם צריך לעשות זריקה בטוסיק או אינפוזיה או לתת לה ואליום או ויטאמורפין שיעשו, העיקר שתרגיש טוב)
ולפני שסגרה את הקו הזהירה את האבאשלה שאם הוא מגיע לעמדת שומר, בשום פנים ואופן לא יעיז לאכול מפרכולית של הסלט עגבניות עם הפלפלים והצ'אטני שנמצא בעמדת השומר האדון חולי ארץ....