על נהרות בבל

על גדות הנהר הגדול

ישבו נגני בית המקדש לשעבר

הרכינו ראשם

וגעו בבכי

כאשר זכרו את ציון

ואת הבית המפואר

בו היו מתאמנים ומנגנים

בחגיגות

כל העם היה מגיע

ושומע את הקולות

האם יגיעו פעם אל המנוחה והנחלה

האם יהיה מי שישמע נגינתם

יום אחד

מלבד

הנהר הגדול אשר מולם ?

אפרים משה ליליין

1874-1925

על נהרות בבל, 1910,

תחריט ואקוואטינטה

(לוח מספר 43), 34X60 ס”מ.

”על נהרות בבל גם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון ”

”בביקוריו החוזרים בארץ בהן רשם וצילם תמונות רבות ובשובו לאירופה שלב מראות אלו באיוריו לספרי התנ”ך ובעבודות התחריט. הדמויות מעמי המזרח, ובמיוחד ראשי יהודים, ותמונות מהווי חייהם של העמים, נראו לדעתו כתמונות מעם ישראל הקדום”.

הרעיון להוציא ספרי תנ”ך מאויר הכולל את הברית החדשה, החל עוד בעת שעסק בשיר השירים ובאיורים מוקדמים לספרJuda שיצא ב 1900-וכלל איורים לשיריו של הברון בוריס פון מינכהאוזן, איורים שהפכו לימים לאיקונוגרפיה של התנועה הציונית.

”האיורים הם תוצאה של התעמקות בטקסט המקראי בתרגומים השונים שעמדו לרשותו, בגרמנית ובעברית ומתן פרשנות אישית משלו.

בתחריט נדיר זה המתאר את שיר הקינה מספר תהילים פרק קל”ז, הוא העלה את הרעיון כי רק נשים יכולות לבטא שיר זה כמקוננות על הגלות”.

טקסט: עדי גרינפלד.

מקור העבודה והטקסט: גלריה תירוש. 

C רחל פיש בנגורה