נובה ונובי

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הַכֹּל נָתַתִּי לֹא הָיָה רֶגַע לִי

הַבָּא? הֲיָבוֹא?

לֹא שָׁלַחְתִּי לַחְמִי

בְּכָל צִפִּיָּה

וּכְשֶׁזָּקַנְתִּי

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

אָבְדוּ נְעוּרַי

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

מִיִּלְדוּאוֹתִי עַד דִּבְרֵי הָיָה מִין

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

מִלֵּאתִי כָּל רֵיק

צוּר הַגְּזֵרָה:

מָצוֹר גֶרָסָה

רְחוֹקִים לָעַד

כְּעֵץ נֶעֱקָד

פָּרָשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד

וְלֹא נָתְנוּ לָבוֹא עַדְיָה

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אֲנִי מִשָּׁם בָּא

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

דָּמַעְתִּי עֶצֶב

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

דָּמַעְתִּי שִׂמְחָה.

כשרחל  עצובה נוֹבָה חיוור

כשמשה עצוב נוּבִי משגשג.

"אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ חַיִל כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב". תהלים.