שיחת חותים

ישבו יחיא קונקורדנציה והבן שלו עזרי ומר נחום מרחום באוטובוס הנטוש של מרת חממי ומר חבשוש מאחורי החצר שמה בראש העין

וזה היה שעת אחר הצהריים והגו בכתובים ובדברי התורה של פרשת מקץ כשהם מחזנים גת ונרגילה כבימים ימימה עד שעברו לדברי מנורת המאור של רבנו אבוהב

ואמר יחיא: "מאסה הנפש שלי בחותים הערלים האלה, שהם סוגרים המיצרים ולא נותנים הספינות לעבור, כמו שנאצר סגר מיתרי טירן בששת הימים, אחח הערלים האלה"

ופתח ואמר הבן שלו עזרי: "החותים הם לא ערלים, הם מוסלמים, עברו ברית מילה כמו ישמעאל"

"ומה חתכו להם? העורלה? סך הכול חתכו להם חוט שמה במוח ונדפק להם הקופסה" השיב יחיא

ומר נחום מרחום הבעל של לינה מרחום נתערב ואמר: "איזה קופסה, הם כבר משגרים טילים, ומרוב שאין להם זלאת( כסף) הם קושרים הטילים לחוטים וכשהם מתפוצצים הם מחזירים אותם בחזרה"

ונדלק ככה עזרי ואמר "גם שלחו טיל שעבר כמעט לירח, אבל אנחנו הישראלים לא נתנו להם להגיע לירח, ואז ניטרלנו להם הטיל"

"מה חיפשו בירח?" תמה יחיא "אומנם יש לו צורה של לחוח, אבל אפילו זלאת אין שם, סלעים ודרדרים, נחשים ועקרבים יש שמה, זלאת אין..."

והשיב עזרי שיהיה בריא: "זלאת אין להם, אפילו חוט שרוך לנעל, הם שמים בטילים האלה ברדגאן (טבק הרחה) כדי שמי שיפגעו בו יתעטש למות"

"איזה ברדגאן" אמר יחיא "יש שם קובנה יבשה משל שבת, אם היא פוגעת בראש של שיכנאזי או ספרדי היא מפוצצת לו המוח"

"ואני חושב" אמר נחום מרחום "שזה עשוי מג'חנון, הנה אפילו פוטין של רוסיה שינה השם שלו לחוטין בגלל שמצא חן בעיניו הטילים האלה"

"איזה בדיחות מצחיק מאוד" אמר עזרי "העיקר רקדו שמה על הספינות של האינגליזים, רקדו דעסה עלובה"

"דעסה של דרדעים" אמר יחיא "שלנו יותר יפה, לנו יש ציון גולן, סינואני, אהרון עמרם ומשה גיאת, ומה יש להם? משה ג'יהאד, שהיושב במרומים יקח אותם

כמו שלקח את אליהו הנביא בסערה השמיימה"

"אתה משווה אליהו הנביא לחותים?" כעס עזרי "יא אבא, זה כמו להשוות תותים לפתותים"

ולא שמו לב ונתקרבה השעה וראו שמר חבשוש עומד ככה בפתח של האוטובוס ואמר:

"מספיק עם הבדיחותים, כל כך הרבה התעכבתם והגיעה שעת מנחה, ואתם חסרים למניין, אז תפזרו ת'הפגנה"

ונסתכל יחיא בשעון שלו ואמר: "וואלה, שעון מתקופת ראש ממשלה ביגין, אני הולך לדבר עם ביגין שיחליף לי השעון"

"בגין מת לפני המון שנים" אמר חבשוש והסתכל ביחיא הקשיש במבט בוחן של תנועה.

"הא, מת ביגין?"

"מת"

"אוי איך שעובר הזמן" נאנח יחיא "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול"