"אני מסתובבת מביטה בה בעיניים מפוחדות ושואלות .
והיא דרוכה כמו טיגריס , מביטה בי במבט רעב.ניגשת וחוסמת בגופה את דלת היציאה.
מסתכלת על הפרנואידית והיא מכווצת כפות ידיה לאגרוף ומשחררת כאילו זרימת הדם שלה אינה תקינה .
היא מסתובבת שוב ושוטפת את הידיים משפשפת חזק מנסה לקרוע את הציפורניים ממנה.
הם מוכתמות בדם.
מביטה מבט משתהה והשנונה נלחצת .
צוחקת צחוק שובר מביטה בשנונה.
"מה את צוחקת?"
"הסיטואציה"
"מה יש לסיטואציה?"
"דפוקה"
"את מסטולה רצח אה?"
"לא נתת לי לסיים את הג'וינט בכיף אז אני עדיין בתקווה שהצליח להתמסטל בהמשך אם תשחררי אותי .."
"לא אני לא ..."
"למה לא?"
"כי אולי את שמעת יותר מדיי?"
"מה שמעתי? שאתם מסתירות משהו, בסדר, תשחררי אחותי לא מעניין אותי מה עשיתם או את מי שחטתם כקורבן נעלה ... תני לי ללכת יש לי צרות משלי "
"עזבי אותה" הפרנואידית יוצאת במסע רחמנות עליי.
"אל תתערבי "
זו שותקת , נאלמת דום , מתייצבת .
אני מתקרבת לכיוונה יושבת על השיש הרטוב ורגליי מקבלות צמרמורת , הג'וינט עדיין מוחבא אצלי ביד ואני חושבת להדליק אותו שוב.
כל הסיפור הזה הזוי.
החלטתי להישאר .
מה אני יכולה להפסיד , במקרה הכי גרוע יהיו לה גם שאריות עור מהול בדם שייכות לי בציפורניים המובנות שלה.
עיניה של השנונה נראות אפלות , ופיה חתום , חיוור והיא לא מסירה את מבטה ממני, (אני חושבת שהיא אפילו לא מצמצה כל הזמן הזה ).
כולנו שותקות.
הפרנואידית מתחילה במסע הבכי ההיסטרי שלה, משתנקת מדיי פעם וחוזרת על השטיפה כל 2 דק' וחצי.
אני מביטה בה ולא מעזה לרחם עליה.
"מה שמעת?"
"מה שדיברתם"
"מה דיברנו? תפסיקי לדבר איתי בחידות !!! חתיכת ג'נקית !!"
"היייי אני לא ג'נקית ! למה את ככה פוגעת ??" אני מתעסקת בקטנות מנסה לייאש אותה ממני.
"אם כבר שמעתי תספרו את הכול"
"אני לא מכירה אותך"
"אבל היית טיפשה מספיק לדבר על זה בשירותים לא חשבת לבדוק קודם?" אני מתגרה בה.
היא מתקרבת אליי, אני מרגישה קצת מאוימת למען האמת אבל מראה פניי אדישה .
"את הולכת על חבל דק" היא זוקפת אצבע קטנה וחלשה מולי צבועה בלק אדום מתקלף.
"ואת מתנהגת בטיפשות, אין לי שום קייס עלייך "
"עכשיו יש לך. את יודעת שקרה משהו, הבחנת באצבעות של רווית (באותם רגעים רווית או מה שלא יהיה שמה כיווצה את ידיה שוב לאגרוף והביטה בי במבט כועס יותר מהשנונה)ואת עלולה ללכת למשטרה ולומר שיש משהו חשוד בשנינו..ששמעת משהו שלא מרגיש בסדר..." חדת אבחנה הבחורה, אני חושבת לעצמי זוקפת גבות ופי התייבש, עכשיו באמת יש לי קייס עליהם , אני בעצמי לא חשבתי כמוה.
"שכחת שאני ג'נקית? אני אשכח מזה ברגע שאצא מהדלת" אני מתחילה להתגמד.
"לא לוקחת סיכונים"
"אז מה את רוצה לעשות? את לא יכולה לאיים עליי בכלום, אני מעורבת במשטרה. המשטרה מקבלים תוספת משכורת על כל פיסת מידע עליי. " הצבע של השנונה חזר לסורו, ורווית והיא הביטו אחת בשנייה ונראו נושמות יותר.אבל עדיין דרוכות.
"פגע וברח " רווית פולטת .
השנונה קופצת עליה ומפספסת את פליטת הפה בכוונה שלה .
"אדיוטית !!!" היא קוראת לעברה.
"הרגנו מישהו אני חושבת " רווית מיללת .
"חושבת ?" אני שואלת.
עוד גברת זקנה נכנסת להטיל את מימייה מביטה בי במבט מזלזל לאור הישיבה הברברית שלי .
ואנחנו שוב שותקות. עכשיו אני חלק מהמעגל.
עכשיו הן לא יכולות להוציא אותי ממעגל הדמים הזה.
הזקנה המדובללת עוזבת, משתהה לרגע בשלושתנו , שוטפת את ידיה מלאות הטבעות , וממשיכה להשתהות מביטה בעיניה המאיימות של השנונה.
"על מה את מסתכלת?" השנונה אומרת לזקנה המדובללת בחוצפתה שאין כמותה. אני לא מתרגשת רק מביטה בזו נאבקת בכל העולם.
"סליחה?" המדובללת החליטה שהיא לוקחת צ'אנס לחנך ילדת רחוב ברברית.
"שום סליחה , קיש קיש ! לכי מפה.... " הזקנה נסה על נפשה בעצלתיים. (לו היה לה ג'וינט.... היא יכלה לסיים אותו עכשיו)הדלת נסגרת והפרנואידית ממשיכה את רצף הסיפור , מנסה להתנקות , להוריד מעליה את הכול .
"הוא היה מוטל על הרצפה.... והפנס .. אויי הפנס היה מלא בדם ואני ניגשתי אליו ניסיתי לראות אם הוא חי, וכל פרצופו היה מלא בדם ונגעתי בו, הוא צעיר כזה..." אני מקשיבה לה והיא לא מפסיקה לבכות .
"הוא מת?"
"אני לא יודעת!"
"היה לו דופק שעזבנו אותו" השנונה אומרת ומפנה את פניה ממני, לא רוצה להראות שהיא אכן מבינה שאני פה, ומה שיכול לצאת רווחי ממני זוהי רק עזרה.
"כל הדם שלו על הידיים שלי"
"אז תשטפי שוב"!!!
"למה לא הזעקתם את המשטרה?"
"זה הומלס"
"אז הוא לא בן אדם?"
"לא.." השנונה מביאה עוד הברקה.
הוא סתם הומלס , אף אחד לא ישים לב אם הוא ילך לעולמו, נראה לי עדיף לו שם." היא ממשיכה בהברקה.
"זה הרכב של ההורים שלי! אני לא יודעת מה לעשות!"
"זרקי עליו מים, בואו נלך לחפש אותו עכשיו לראות אם הוא חי." אני מציעה.
"ואם הוא מת?"
"אז הוא מת"
"ואם הוא יזהה אותנו"?
"למה את שואלת המון? בואו נלך."
הלכנו לרחוב רבוץ העשן שהיה נראה לקוח מתוך סרט אימה., עיתונים קרועים מתעופפים במזג האוויר היבש , כמו חום של גשם מתקרב.
"פה זה קרה."
"מה עשיתן פה לעזאזל?"
"באנו למכור .."
"את מי?"
"את הסמים שיש ברשותנו ! אז את מי ? אותנו?"
מצאו להם מקום למכור.. זה יותר נראה כמו מקום למועמדים שהולכים להירצח או להיאנס.
אני מביטה על הכביש , על החלק בעצם שבו "הפצוע האנגלי" דימם, ואני לא מבחינה בכלום.
"אין פה דם בכלל" אני מעירה את תשומת ליבם , ומחליטה אם כבר אנחנו חשופות אני ולא משנה מה יהיה ממשיכה את הג'וינט המיוחל שלי!!! כולי רעבה אליו והם לא נותנות לי להיכנס לבריזה שאני איתו.אני מדליקה אותו ונושמת אותו שוב חזק, ומתרשמת שנשאר עוד משהו ממנו, ממש השקעתי הפעם. אני מציעה להן בנימוס והן מסרבות. אני באיזה שהוא מקום נהנית מהמחשבה שכל כולו שלי בלבד.
"אז רגע אתם דילריות ...."
"דילריות ?"
"כן נו, סוחרות בסמים"
"כן ...." השנונה מאשרת בחצי פרצוף.
"האמת היא לחשוף סוד קטן בכדי שתרגישו שלא אתם היחידות שחושפות? אני הדילרית הכי חזקה בארץ."
"בגלל זה את נראית מוזנחת כך?" השנונה עוקצת.
"לא שאת נראית יותר טוב אחותי, אבל אל תתני למראה להטעות אותך, אני אוהבת מרושל זה נותן לי הרגשה של ברבריות משהו שנראה... אמממ ... כמוך? כן..."
הדבר האחרון שאני זוכרת, זה את המשפט הזה שאמרתי . לאחר מכן פתחתי את עיניי וראיתי תקרה מעופשת , מוכתמת , וירוקה מחולי.
שניהן חיכו שהתעורר, שהבחנתי בסורגים האילמים הבנתי שחזרתי לסורי. ועיניי חזרו להביט בתקרה.
5 שנים הצלחתי לברוח מהם והפעם הם הציבו לי מלכודת שאפילו אני התפעלתי ממנה.
מקצועיות מוגמרת כמו שצריך.
מלודרמה סוחפת.
השנונה.... והפרנואידית ששיחקו במופלאות ובמקצועיות , אני יכולה להעיד על שחקניות בימה מצוינות שמבוזבזות תחת שוטרות במסווה..
אני מתרשמת מזה שהן הצליחו לעקוב אחריי צעדיי המטשטשים .
ואני ?
מה אני בסה"כ?
בחורה עם מכנסיים זול ללא תחתונים וגופיה מוכתמת בבוץ ללא חזייה בשירותים זול בתחנה מרכזית בת"א שרצתה לעשן את הג'וינט שלה בשקט, שהצליחה להפוך את החיצונית שלה מאחת כזו פרינססה נוסח רמת אביב לזונת קראק נוסח הפרברים מאהרלם , שהצליחה לשנות את הזהות שלה ולקנות זהות חדשה, שזרקה את המרצדס לטובת האופניים עם ה-27 הילוכים , וידעה להיות מניפולטיבית ולא להיתפס.
אני זו שנתפסה עכשיו.
ואפילו מחייכת .
הם ניצחו במשחק.
"בוקר טוב...." הן קוראות לעברי , ואני עם ידיים שלובות אחורה , שכובה על מיטת הברזל עדיין מביטה בתקרה יודעת שהן שם מחכות למבט המובס שאתן בעיניהם.
אז חייכתי הבטתי בהם ועניתי "לילה מצוין "...והרגשתי הכי מנצחת בעולם. (סיימתי את הג'וינט הכי טוב שהיה לי בחיים...)
