ראשי הלם בחוזקה כאילו אלפי פטישים דפקו בקצב. הייתי חייבת להשתין. הצצתי בשעון שהיה תלוי על הקיר, ולא הייתי בטוחה לגבי השעה, הכדור שקיבלתי בערב היה חזק, ותחושת רפיון נפלאה התפשטה בגופי. רינה השותפה שלי לחדר ישנה כמו בול עץ, היא נחרה כמו מכסחת דשא ישנה. הסחרחורת סיחררה לי את כל החדר, השתוקקתי להתכרבל שוב במיטה, אבל הייתי חייבת להשתין. ירדתי יחפה, וידעתי שאם אחד מן האחים שנמצאים כאן הלילה יראה אותי יחפה, אז יכריח אותי לחזור לחדר ולנעול נעלים. ואני שונאת את זה. חמקתי מתחנת האחיות לכיוון השירותים. האח, שנראה יותר כבריון מתאבק ישב וקרא עיתון. הורדתי את הפיג'מה עוד לפני שנכנסתי לשירותים, וצנחתי על האסלה, מתאפקת לא להניח ראש על הקיר. אחר כך הלכתי לכיוון הכיור והבטתי במראה. צווחתי. גם בגלל המראה הפרוע של השיער הסורר שלי שעמד כאילו חיברו אותו לשקע שבחשמל, וגם בגלל שמתוך המראה ראיתי את ה'חדש' יושב על הרצפה כשגבו לקיר, ובוהה בי. "יש לך תחת יפה." הוא אמר, ואילו לא הייתי מרותקת לכחול של עיניו, בטוח הייתי רואה את הסומק הנתעב מתפשט בלחיי, ומשודר בשידור חי במראה ממולי. "מה אתה עושה בשירותים של הבנות?" הסתובבתי אליו. הוא צחק. "יש לי יותר פרטיות." ענה. יריתי מבט חטוף לכיוון הדלת. "אם יתפסו אותך כאן, אז..." ראיתי את האח בוחן בסקרנות את הכיוון לשירותים, משנה תנוחה בכיסא שלו, ואז רוכן מעל העיתון. "אם לא תצעקי כמו נקבה ממוצעת, אף אחד לא ידע." הוא אמר בטון כועס. בלעתי את המילה הגסה שעמדה על קצה לשוני, ושאלתי, "ומה אם אחת הבנות תתעורר..." הוא נאנח בחוסר סבלנות, כאילו עצם העובדה שהוא מתייחס אליי מעייפת אותו. "תסתמי, טוב?" הוא השעין את ראשו אל הקיר ועצם את עיניו. התקרבתי אליו. עמדתי ממש קרוב. הוא החזיק את הצנצנת הקטנה האטומה, וגלגל אותה בין אצבעותיו. נדמה כאילו עמדתי לידו נצח, הראש עדיין היה מסוחרר לי מאותו כדור שקיבלתי בערב, רציתי להתכרבל במיטה, אבל לנוכחותו של ה'חדש' היתה השפעה חזקה עליי, עמדתי נטועה וסקרנית, בוהה במתאר גופו הרפוי. "שבי!!" הוא פקד בעוצמה שקטה, שמייד גלשתי לצידו, קרוב עד ששרוול חולצתו חיספס את זרועי. "יש לך סיגריה?" שאל. "בחדר." לחשתי. הוא שתק, עד שחשבתי שהוא נרדם. ולי היה נעים לשבת שם על הרצפה, להשעין את הראש על הקיר ולהתענג על הסחרחורת הנעימה. "לא טוב." אמר לפתע. "מה לא טוב?" שאלתי ופקחתי את עיני. "שהסיגריה בחדר..." אמר. "תביא לי מהכדור הזה שעושה וורוד." ביקשתי בשקט. "תביאי לי סגריה." החזיר. חשבתי לרגע איך אני מתחמקת מהשירותים מבלי שהאח יראה אותי. זחלתי על ארבע לכיוון הדלת. אני אביא לו סיגריה, הוא יביא לי מהוורוד הזה. חשבתי שההרגשה הזו שבתוכי היא ההרגשה הכי קרובה לאושר שאני מסוגלת לחוות. אז זחלתי... בשקט. מקווה שהפיג'מה שלי לא משמיעה קולות של איוושה מעצבנת על הרצפה. בדיוק בכניסה עצרתי בבהלה, נתקלתי בזוג רגליים לבושות ג'ינס, ונעלי ספורט שחורות. לא היה צורך להרים את הראש כדי לדעת מי עומד בפתח, אבל הרמתי בכל זאת. עיניו של האח ננעצו בי. "מצטער שאני מפריע לחגיגה שלכם, אבל, מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל. שיט!! חשבתי, והפנתי את הראש לכיוון ה'חדש'... הוא עדיין עצם את עיניו. תתעורר! רציתי לצרוח עליו. הרגשתי מטופשת כל כך כשעמדתי על ארבע. אבל לא הצלחתי להתרומם. ידו החזקה תפסה את זרועי, והרימה אותי בתנופה, לא מי יודע מה עדינה. "תוריד ממני את הידיים שלך, אתה מכאיב לי!" צעקתי. "אנחנו צריכים לדבר, גברת צעירה." התעלם מדבריי וגרר אותי לכיוון ה'חדש', חשבתי לעצמי שהוא בטוח היה מתאגרף, כי הוא הצליח להרים גם אותו בתנופה חזקה, ולגרור את שנינו לכיוון תחנת האחיות. "אני מת לשמוע את ההסבר שתתנו לי על הפגישונת הזו." הוא אמר בקול קשה. מה הוא רוצה ממני לעזאזל, בסך הכל הלכתי להשתין. לא הייתי בטוחה שהוא יאמין לי.
