מִשְׁלוֹחַ מִילוֹת

מִשְׁלוֹחַ מִילוֹת
אַנִּיחַ בֵּין מַטְעַמֵּי הַמִּשְׁלוֹחַ

צְרוֹר תְּפִלּוֹת שֶׁיִּתְּנוּ לָנוּ כֹּחַ,

אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק לֹא לִשְׁכֹּחַ

לְהַכּוֹת בָּרֶשַׁע וְלֹא לִסְלֹחַ!

כּוֹחוֹת לְשִׁגּוּר לְלִבֵּנוּ פְּנִימָה,

וּלְכוֹחוֹתֵינוּ בְּחָזִית קָדִימָה. 

אַנִּיחַ עַרְבוּת הֲדָדִית וְאַחְדוּת

וּמְעַט סֻכָּרִיּוֹת לַהֲפָגַת הַבְּדִידוּת

ואוֹסִיף לִפְנֵי הָאֲרִיזוֹת וְהָעִטּוּפִים

שַׂקִּית תִּקְווֹת לְאַחֵינוּ הַחֲטוּפִים.

אַכְנִיס בָּהּ  אֶת הָרְגָעִים הַיָּפִים,

אַחִים וְרֵעִים אֵלֵיכֶם נִכְסָפִים.

יִנָּשֵׂא הַמִּשְׁלוֹחַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת,

יָעִיף אֲנָחוֹת וְיָבִיא רַק שְׂמָחוֹת.

פורים תשפ"ד, 

רבקה שחור ©