חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת

חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת,

יְהוּדִי הוּא מִי שֶׁחֲלוֹמוֹ נִמְשַׁךְ עַל אַף הַמַּחְשָׁךְ.

"שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ

אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב. תהלים.

נגסתי בתפוח ולמחרת ראיתיו כי הִשְׁחִים כך הנוגסים בחבריהם את קומתם מִשַּׁחִים האם לעד נִזְקֹף קומת המשחיתים?

לא לקחו לי דבר לא מנעו אַהֲבוֹתַי. לעתים משהו מרתק עד ממגנט. שלא אפשר היה לי לישון גם אם עפעפי נעצמו מאוד אחרי עוד יום של שבירת כלים. שבלא צל של ספק אֶכָּסֵף אליו ברדתו מעלי.

לא פעם היה בסיפור שכזה גם רגע בו חשתי שבי מדובר וכמו בימים של ילדותי בהיותי בתוך הספר באותם פעמים אֵין סְפֹר בהם אמי הייתה מבקשת אותי לבוא לאכול. ועד שעניתי לה אמא! אני לא רעב! ממש לא היא זאת שהתחננה אלא אני. אימא למרות שחטאתי לה שמרה המנה שאהבתי.

כל חיי הם ספר, סגור, פתוח, רגיש // נגיש ורועם.

ס. סגור שמתוכי מתפרץ הכל. הגם שכתבוהו אחרים.

פ. פתוח שאוצרי זמין לכל. לכתוב לאחרים.

ר. רגיש בכאבם של הכל. שבהעדר קריאה חיים תסכול.

הנני נגיש כספר פתוח לכל ורועם בשקט שישמעו שמים וארץ. ועל זאת אבי היה אומר: מָא יְהְדָה חְטָא יִהְדָה. لا تهدأ حتى تهدأ. עברית: לא יֶחְדַּל עד כי יֶחְדַּל.

חסד עשה עמי אלוהי לעת זקנתי. ואני בלי שעון ובלי שאון, בניתי קרוואן לחוות בודדים בדרום. הנה משמש אותי למגורים מזה 18 שנה. קרבתו אל כביש  375 הסואן מטריפה דעת כל שומע. ואני הנני חירש של אחרי המלחמה ולמה רק אני יודע? בין דפי הספר והדפתר שוכב לי קורא ורגוע. כשהסביבה כופה עלי את מכשירי השומע מצחוקם של השומעים כשאני עונה לא לעניין, שמחה דומע. והפלאפון הארור שהצמידו לי שלא אשכח לאן אני שייך. שרוצה מאוד אני לשכוח את הכאן ועכשיו של זה עידן משפח וקפלן. ורק בבקרים בטרם המולת רכבם // אדם  מתנחם לי בציוץ ציפורים שכאן שהיטב מזכירים הם לי וכי עדיין שייך אני לאן?

-

רְאֵה כַּמָּה קְטַנִּים אָנוּ

הָאֵל כָּךְ צוֹחֵק מֵאִתָּנוּ

וְתַחַת יַד אִישׁ לְאָחִיו יִתֵּנוּ

בְּרֶגֶל גַּסָּה רוֹמְסִים עֲתִידֵנוּ.

-

עֵינָם שֶׁל בְּצַלַּחַת שֶׁל

הֶחָמָס עוֹלֶה וְהַכֹּל כּשֶׁל

מְאוּמָה לֹא לוֹמְדִים

בְּיַחַס לַטֶּבַע אָנוּ קְטַנִּים.

-

הַנֶּגֶב עֲדַיִן שׁוֹמֵם

הַפְּקִידִים כִּסֵּא לְחַמֵּם

הַחַוַּאי בִּמְקוֹם לְהַפְרִיחַ

מְדַמֵּם וְרַעֲיוֹנוֹתָיו זָנִיחַ.

-

שֵׁשׁ שָׁנִים נֶאֱבַק בְּעָלְמָא

יוֹרְק דָּם לַעֲבֹד אֲדָמָה

דַּעַת הַמְּנַהֵל אֲטוּמָה

כָּכָה לֹא בּוֹנִים חוֹמָה.

-

סָבַלְתִּי אָהַבְתִּי וְכַאֲבֹתַי בְּלִי דַּי

רַק לְמַעַן אֵמוּן בִּי תִּתְּנִי

נִנְטַשְׁתִּי מִבֵּיתִי וּמִטּוֹבֵי יְדִידַי

וְשֶׁלְּךָ לָעַד הִנְנִי.

-

וְלִצְעֹד בְּדַרְכֵי גּוֹרָלִי

עַד תָּבוֹא גַּם עָלַי הַתּוֹחֶלֶת

וְלִרְקֹם חֲלוֹמוֹת בְּצָהֹב שֶׁל מִדְבָּר

וְלָקוּם לַחַוּוֹת וְלָלֶכֶת

ועודני משה

9.2.06