כשאני זה אתה ואתה מתלבט, כשקורה ונדמה שיש לי לומר לנו הברקה. וכשגם אתה מתחיל תוך כדי לומר, אני מגלה שזה לא זה. אתה אמנם יכול לסיים דבריך ברם אף אחד לא מקשיב ולא יבין.
לעומת זאת, אתה יכול לשתוק ורק אני אבין. כי יש לי כל כך הרבה לומר לך. והגם שֶׁלְּעִתִּים מת בי מי שמקשיב. אז אחת משניים. שתוק או תכתוב!
ואני כותב רק כשהשקט מדבר אלי ולרוב לאחר חלימה. כל הלוטה בנבכי עברי, אינו אלא חלק מורשתי // מֵרֶשֶׁת תחרה יפה מאין כמותה. זאת שנרקמה בידי אביהם של כל הָאָמָּנִיּוֹת כולן והשזורה בסיפורי התנ"ך הקשורים בַּעֲבוֹתוֹת "יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ" ובלבי תקווה הומיה שבכול יהודי כן.
1. דאגה זה תוהו ובוהו שאסף את השברים עם בראשית ברא
האות ב חסרה לדואג כדי להשלים את החמישייה הפותחת.
2. וזחט האות א חסרה בלי אלוהים שבנה אישה אין חטא.
3. יכלמ חסרה האות ו ל וְיִכָּלְמוּ ויתבוששו.
4. נסעפ חסרה האות ר לנס העפר שממנו האדם.
5. צקרש חסרה האות ת לכמיהה לקצת רש // שעם קצת ענווה הכול אפשר שהיה אחר-ת.
6. ךםןףץ לאותיות הסופיות כמנפץ // כמו נפץ // אם תרצו המפץ הגדול במרחב והמפץ אל תוך החור השחור. שלמרות שנגזר המוות מהחטא, יש תקווה // ויש לאן לשאוף. לאור // לנהרה. "וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים". שסופן של האותיות כמנפץ, הוא בעצם תחילת החיים מבראשית. וחוזר חלילה.
ולא המלה עיקר אלא כֵּנוּת תְּכָנֶיהָ:
חיו של האדם הם לא רק אוסף של סיפורים שנגעו בו. אלא ובמיוחד כאלה שהוא לא רצה לגעת בהם והמה נגעו גם נגעו. ומהן התובנות שהשכיל לדעת // להחכים ולהפנים מהם דרך חיים. התנ"ך כחייו של היהודי שהנני, אינו רק אוסף הסיפורים שנגעו באבות אבותיי. אלא דרך חיי שלי מילדותי ועד לאן. "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". פ' ואתחנן. "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּֽי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵֽר הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶֽה" . חבקוק. וכמי שסקרנותו אינה יודעת גבול. כמו נהר דוהר אל בן נין נכד ודור, יובליו מבתרים ומעמיקים לכל עבר. ומן הסתם מַקְשֶׁה על מקובעות מומחים שאינם מוצאים מקום בקלסר לקטלגו. ולשאת את אסלי על שכמי, היא היכולת לראות בעיני רוחך צעד אחד קדימה, דבר המקנה לך טביעת אצבע בכתיבת תזה. יכולת זו לא יכולה להתפתח ואולי אף תדלג על אולי "סדרי עולם". ברם אם הנך נוהה רק אחרי מומחים היושבים בקמפוסים לעשות רצון מממניהם. "אני אסיר תודה לכל מי שאמר 'לא'. הם הסיבה שעשיתי זאת בעצמי." אמר איינשטיין. ובפרקי אבות אמרו. "ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ". ואל תשב על זרי דפנה. מפני שהחמימות העולה ומתמשכת, אינה מזהירה מסכנה מתקרבת כמו השגרה המתנקמת. אם יש לך גם מה לחדש אמור! ואם יש לך רק מה להטיף תגמור.
-
תַּם וְלֹא נִשְׁלַם כִּי יֵשׁ חָסַךְ בְּאָדָם.
עֲלֵה נְקִי כַּפַּיִם בְּחַוְקֵי הַסֻּלָּם
וְלֵךְ מִמֶּנּוּ אֵלָיו שֶׁאֵינְךָ מֻשְׁלָם.
בַּגְּבוּל הַסָּמוּי הַנִּשָּׂא מִתּוֹךְ אַדְווֹתֵיהֶם
נִמְצָא הַמָּזוֹר לְמַדְוֵיהֶם.
כִּי בְּהֵהוֹם דָּכְיָם לִפְלֹשׁ אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם,
נוֹשְׂאִים הֵם בְּחֻבָּם גַּרְגְּרֵי חוֹל הָעוֹצְרִים בַּעֲדָם.
הֵם לֹא יְכוֹלִים אַחֶרֶת. וְזֶהוּ...
"בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ." משלי.
אוֹקְסִימוֹרוֹן הַבּוֹנֶה עַצְמוֹ
לְנִצְחִיּוּת שְׂרִידוּת הָאָדָם הַמִּתְחַדֵּשׁ תָּמִיד.
