רָאִיתִי עֵץ אֶחָד

רָאִיתִי עֵץ אֶחָד  / יהושע רוזנברג

רָאִיתִי עֵץ אֶחָד

עוֹמֵד בְּשַׁלֶּכֶת

עָרוֹם מִבְּלִי לְבוּשׁ

וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה 

מְיַלֵּל עַל עַלְוָתוֹ אֲשֶׁר נְטָשַׁתְהוּ

מָר לִבִּי נָגַע עַד לְבָבוֹ.

בַּשָּׂדֶה נִצָּב שֶׁלֶף יָבֵשׁ

כָּמֵהַּ לְשִׁבָּלְתּוֹ אֲשֶׁר קָצָרוּ,

מְבַכֶּה כִּי שִׁלְחוּ מַגָּל עַל חִטָּה 

וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר,

מֵבִין לְרִגְשׁוֹתַי

בּוֹדֵד עַל הָעֵץ –

קֵן מְשֻׁלָּח 

נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ   

לְצִפּוֹר נוֹדֶדֶת

אֲשֶׁר אוֹתוֹ עָזְבָה,

גַּעְגּוּעָיו כְּגַעְגּוּעַי.    

לְעִתִּים הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת,   

לִפְעָמִים קֵן נֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר,

שֶׁלֶף בְּחֹם קָצִיר  

אַרְמוֹן נֻטָּשׁ, עֻזָּב,   

סֻכָּה בְכָרֶם, מְלוּנָה בְמִקְשָׁה,

יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ.