יתמות גלמודה-איכה

לְלֹא קֶבֶר  וּלְלֹא זֵכֶר,
בַּמַּעֲמַקִּים נִשְׁמָתָהּ טָבְעָה.
כְּמוֹ גֵּרַנְיוּם נָבוּל, 
וַעֲגוּרִים מֵעַל יָם סוֹעֵר,
הַחֲלוֹם נִשְׁבַּר 
אֵין עָתִיד יוֹתֵר 
רַק עָבַר.

תודה יצחק היקר על השיר  המצייר תמונה עצובה ונוגעת ללב של בדידות ושכול. הדמות הלירית מוצגת כמי שננטשה ובודדה, כמו העגורים האחרונים במסעם, או כגרניום חסר מים הגוסס, והסוף פשוט מצמרר.

יום רביעי מבורך

שמוליק

.

הוֹ. 

הוֹ !!

קינה עדינה מאוד לאישה (נערה ...?) רגישה מאוד. אולי 

רגישה מדיי. 

(אגב: הפירוט אינו פוגע ברוח-הקינה.)

תודה רבה-רבה-רבה על שירתךָ, על קינתךָ, יצחק יקר, 

משורר אהוב. <לב>

רבקה

---

זועק - בסופו של יום הלכה להרבה ים ולא שבה, לא נודע גורלה. תודה רבה לך יצחק היקר, סופ"ש טוב.

איזו קדרות גדולה היכתה בה, ובחירה כה כואבת באה עמה לאחר מכן. ייאוש וכאב.