בְּקֶצֶב הַזִּכָּרוֹן

בְּקֶצֶב  הַזִּכָּרוֹן  / יהושע רוזנברג

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.  (קהלת ז' י)

לֹא בְחָכְמָה הֹמֶה לִבִּי

בְּקֶצֶב הַזִּכָּרוֹן:  

מֶה הָיָה, מֶה הָיָה,

מֶה הָיְתָה, מֶה הָיָה לָנוּ.

לֹא בִּתְבוּנָה הוֹגוֹת שְׂפָתַי

טוֹבִים הָיוּ הַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים.

זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם -

הָיְתָה לִּי אִשָּׁה יְפַת תֹּאַר

הָיְתָה כַגֶּפֶן בְּדָמִי עַל מַיִם שְׁתוּלָה

פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה מִמַּיִם רַבִּים

הָיְתָה לִּי אוֹרָה וְשִׂמְחָה,

אוֹתָהּ אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.

בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי

בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה,

חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי בָּהּ

אֶזְכֹּר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ

אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ יַחְדָּו.

אַתָּה אֲשֶׁר הוֹסַפְתָּ חָכְמָה

וְלִבְּךָ רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת,

הֲמֵעוֹלָם לֹא לָחֲשׁוּ שִׂפְתוֹתֶיךָ תְּפִלָּה

חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם?