בְּשַׁבָּת בְּצָהֳרַיִם נִרְדַּמְתִּי וְחָלַמְתִּי חֲלוֹם

קָרָאקָה נִכְנַס לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה עִם מַטְאֲטֵא שָׁחֹר

לִי יֵשׁ טוּשׁ אָדֹם וְהַנְּיָר כִּמְעַט נִגְמַר אָז כּוֹתֶבֶת מַהֵר לִפְנֵי שֶׁיִּגָּמֵר

עַל קָרָאקָה שֶׁנִּכְנַס לְטַאֲטֵא אֶת חֲדַר הַהַמְתָּנָה

וְרַק שְׁמוּאֵל הִתְיַחֵס אֵלָיו שְׁמוּאֵל לוֹבֵשׁ חֲלוּק בֵּית חוֹלִים כָּחֹל

לֹא מְבִינָה לָמָּה חֲלוּקִים שֶׁל בֵּית חוֹלִים פְּתוּחִים דַּוְקָא מֵאָחוֹר

וְרוֹאִים לִשְׁמוּאֵל אֶת הַיַּשְׁבָן אָז אֲנִי מַמְשִׁיכָה לִכְתֹּב בְּטוּשׁ אָדֹם

עַל נְיָר שֶׁהוֹלֵךְ וְנִגְמָר שְׁמוּאֵל כּוֹעֵס נו בֶּאֱמֶת מָה אַתְּ רוֹצָה

שֶׁיִּהְיֶה פָּתוּחַ מִלְּפָנִים וְיִרְאוּ לִי אֶת הַבֵּיצִים מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה?

פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי בּוּם הִסְתּוֹבַבְתִּי וְרָאִיתִי עָשָׁן הָיוּ צְעָקוֹת

הַמּוֹרֶה אוֹמֶרֶת תַּפְסִיקִי עִם הַשְּׁטוּיוֹת זֶה לֹא שִׁעוּר עַל פִּגּוּעִים

עַל הַמַּעֲקֶה בַּחוּץ הוֹלֶכֶת אִשָּׁה מְתֻלְתֶּלֶת עַל עָקֵב סְטִילֶטוֹ

וְנוֹפֶלֶת פְּנִימָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. בּוּם. חֲתִיכַת פִּגּוּעַ זֹאתִי.

קָרָאקָה שׁוֹטֵף אוֹתָהּ עִם צִנּוֹר שֶׁלֹּא תַּפְרִיעַ לְנַקּוֹת אֶת חֲדַר הַהַמְתָּנָה

וּשְׁמוּאֵל שׁוֹאֵל גְּבֶרֶת עִם סְטִילֶטוֹ מָה שְׁלוֹמֵךְ וְאֵיךְ אַתְּ מַרְגִּישָׁה

הִיא מְלַקֶּקֶת אֶת הָעֲקֵבִים וּמַדְבִּיקָה אוֹתָם מֵחָדָשׁ. הַכֹּל בְּסֵדֶר תּוֹדָה

קָרָאקָה אוֹמֵר לִשְׁמוּאֵל אַתָּה אִישׁ מְאֹד מְנֻמָּס וּמִתְחַשֵּׁב

אוּלַי תִּבְדֹּק מָה קוֹרֶה עִם הַהִיא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה וְכוֹתֶבֶת

חֲלוֹמוֹת אֲדֻמִּים וְלֹא רוֹאֶה שֶׁנִּגְמָר לָהּ הַנְּיָר מְטֻמְטֶמֶת עִם טוּשׁ

כֻּלָּם יוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָנוֹת אֹכֶל וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת

קוּמִי וְתִקְרְאִי לָנוּ אֶת הַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתְּ בְּטוּשׁ אָדֹם. לֹא הִסְפַּקְתִּי

אֲבָל יֵשׁ לִי רַעְיוֹן לְסֶרֶט שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּבֵית חוֹלִים. לֹא חָשׁוּב תִּקְרְאִי.

הַמּוֹרֶה מִתְיַשֶּׁבֶת בַּכִּסֵּא שֶׁלִּי אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל וּמַבִּיטָה סְבִיבִי

וְאַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב. אִישׁ עִם מִשְׁקָפַיִם מְסַפֵּר חֲוָיוֹת מִזִּיּוּן דִּמְיוֹנִי

וְכֻלָּם מַאֲמִינִים חוּץ מִשְּׁמוּאֵל שֶׁצּוֹחֵק מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה

הוּא קוֹרֵא לְקָרָאקָה עֲזֹב אֶת הַמַּטְאֲטֵא וּבוֹא לִשְׁמֹעַ. קָרָאקָה מַסְבִּיר לִשְׁמוּאֵל

אַתָּה בֶּן הַבְּרִית הַיָּחִיד שֶׁלִּי בַּחֶדֶר. אָז רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי

הַלַּיְלָה בַּמִּטָּה בַּחֲלוֹמִי נִתְקַע לִי מַקֵּל שֶׁל מַטְאֲטֵא בַּתַּחַת וְקָשֶׁה לִי לָשֶׁבֶת.

שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן עוֹנֶה לְקָרָאקָה זֶה בִּגְלַל שֶׁלָּבַשְׁתָּ אֶת הֶחָלוּק הָפוּךְ.

אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל וּמִתְוַכַּחַת עִם הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁקָפַיִם וְהַמּוֹרָה צוֹעֶקֶת

נוּ תִּקְרְאִי כְּבָר כֻּלָּם מְחַכִּים רַק לָךְ וְתַפְסִיקִי לִכְתֹּב חֲלוֹמוֹת בְּטוּשׁ אָדֹם

אַתְּ לֹא הַמְּשֻׁגַּעַת הַיְּחִידָה כָּאן, מָה לֹא בָּרוּר תַּגִּידִי? אֲנִי בּוֹכָה וְקוֹרֵאת:

קָרָאקָה נִכְנַס עִם מַטְאֲטֵא שָׁחֹר וְהִתְחִיל לְטַאְטֵא אֶת חֲדַר הַהַמְתָּנָה

בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַטּוּשׁ הָאָדֹם נָפַל וְהִתְפּוֹצֵץ עַל הָרֶגֶל שֶׁלִּי וְשָׁמַעְתִּי בּוּם

וְנִגְמָר לִי הַנְּיָר וְרָאִיתִי עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ וְאֵין אֵשׁ בְּלִי נְיָר.