אמא שכולה מבכה את בנה

היו ימים שהיית בידי

כמו אור קטן שהחזקתי

קרוב לליבי

ריח תינוקות

ידיים זעירות

לפתו את אצבעותי

ולא ידעתי אז

מה אצטרך לשחרר

לא ידעתי שאהיה אי פעם

בלעדיך

הלכתי בגאווה עטופה בדאגה

שהסתרתי

איך נשקת לי

חיבקת

אמרת

אמא אל תדאגי לי

ואני עמדתי מול הדלת

רגע אחד

עיני רואות אותך

נעלם

בחורף יורד גשם

מרטיב את ליבי

לא מצליחה  למצוא נחמה

או תשובה

בבקרים אני שומעת את

קולך שנדם

-------------------------

ציור-אליחי