הכלה לבשה שמלה מהממת. המחוך עטף את מותניה ברכות נפלאה, וקפלים של בד משיי צחור נפלו כמפל גועש לרגליה. היא היתה יפה. שיערה נאסף בסיכה מוזהבת, והינומה גלשה בכתפיה החשופות. האיפור היה מושלם, הוא יכל לצלם אותה עד אינסוף. היו לה תנועות רכות, הבעות פניה המתחלפות בין חיוך לצחוק ריתקו אותו והזכירו לו ילדה מתוקה. האולם החל מתמלא, שולחנות ערוכים מעוטרים פרחי 'קלות' לבנות ואציליות. מוזיקה שקטה ורכה קיבלה את פני האורחים. רון כיוון את העדשה והיטה את המצלמה בזווית אלכסונית, מכוון רוולוציה גבוהה ולוכד מבט שובב של כלה. חתן במבט חד ואוהב.. לוכד רגע של אושר. כיוונון קטן של ה'זום' - שבע שניות של התאפסות, התמקם על חיוכה. על הקמט הזעיר שבזוויות עיניה המרצדות. ועוד שבע שניות של התאפסות, לפני שצילם את תנועת ראשה לאחור, תנועה שהראתה את צווארה האצילי. הדי ג'יי השמיע את 'בואי כלה', והוא מצא את עצמו שר את המנגינה בשקט.
ועד שתתחיל החופה החליט לגשת ולקחת לעצמו משקה. תלה את המצלמה על כתפו וכיוון את צעדיו לכיוון הבר. אבל הכלה עצרה אותו. הוא היה בטוח שזכר את שמה, אבל בשנייה הזו פרח לו מהזכרון. הוא חייך אליה. "אני רוצה שתצלם את אמא שלי." ביקשה, והחיוך שלה היה מושלם. הרים את המצלמה ולחץ. חיוכה נלכד בעדשת המצלמה. "בוודאי." ענה, ולחץ שוב, הפעם קלטה העדשה שלו את התלתל הסורר שגלש על מצחה והשאיר בה נופך של תום. על המשקה הוא ויתר, ותוך כדי שהלך אחריה בדק את הצוות שלו. הם היו ממוקמים בארבע פינות באולם, עם מצלמות וידאו חדשניות אלחוטיות. והעבודה זרמה ללא תקלות. הדי ג'יי השמיע שיר חדש, והוא זימר לעצמו.
הכל התנהל כשורה, עד שראה אותה. את האמא של הכלה. היא לבשה שמלה כחולה בעלת גזרה פשוטה, ודווקא זה מה שמשך את תשומת ליבו. היא חיבקה את בנה הצעיר והוא עמד מולה כמו אידיוט, ולא הצליח לצלם. היד קפאה לו.
כדי לא להיראות אידיוט מושלם בהה במצלמה, ונגע בכל מיני לחצנים שלא היו נחוצים, סובב את העדשה, ולא ידע מה הוא עושה בכלל. היא הביטה בו בחיוך, והילד גילה סימני חוסר סבלנות, עד שלבסוף עזב אותה ורץ לחבורת הילדים שהצטופפה בפינה. אבל היא המשיכה לעמוד שם, כאילו חיכתה בכל הסבלנות שבעולם שיצלם את תמונה.
אורחים התקרבו אליה ולחצו את ידה, בירכו אותה לכבוד היום המאושר, ורון עמד מרחק נגיעה ממנה, בוחן את דמותה. השמלה הכחולה שלה היתה מיוחדת בפשטותה. זרקונים זעירים הקיפו את המחשוף המרובע, יצרו אשלייה של פס מוכסף ומפואר בחזות שמלתה, צנוע עד כאב ועם זאת סקסי בטירוף. חש התעוררות קלה של תשוקה שוטפת את גופו, ולגם את האוויר הדחוס כמו נילחם על כל נשימה. השמלה התלבשה ברכות על גופה, נצמדת במקומות הנכונים, ונופלת במפלים רכים לרגליה. זרועותיה חשופות ושזופות, בלי הרבה תכשיטים, רק צמיד אחד בפרק כף ידה הימנית. הוא נבהל מהעוצמה, והיה מופתע שיכל לזהות את הפרחים הניסתרים שבשמלתה. התפעל משיערה האסוף בסיכה, ונתן תשומת לב יתרה לתלתלים הזהובים שגלשו בעיצוב קלאסי על כתפיה. עכשיו כשתשומת ליבה היתה נתונה לאורחים שבאו לברך אותה, הצליח להתעורר מקפאונו, והחל מצלם אותה. העדשה קלטה אותה מחייכת, חיוך של אישה מאושרת, ואצילית. ואהב במיוחד את היד העדינה שהניחה על עצם הבריח שלה, מקשיבה בתשומת לב לדבריה של האורחת. רון צילם שוב. התענג על תנועותיה העדינות. עיניה חומות ובורקות, חיוך מטמטם שכמעט בלבל אותו. "בוא, אני רוצה שתצלם את האנשים בשולחן הזה. "פנתה אליו, ואחזה בזרועו בהיסח הדעת. והוא הלך אחריה מוקסם, מריח את ניחוח הבושם העדין שהשאירה. צילם כמה תמונות של דודות, ואחר כך נשרך אחריה לכיוון השולחן הבא, שומע את קול צחוקה המאושר כשפגשה בדרכה מכרים ואורחים. צילם דודים, וקלט תמונה נוספת שלה - מתרפקת על קשישה שישבה על כיסא, פתאום קלט שהוא לא מעוניין בכלל לדעת היכן האבא של הכלה. עוד לחיצה אחת, קלט אותה בתמונה נוספת לוגמת מכוס שתיה, כשאצבעותיה המטופחות חובקות בעדינות את הכוס. אמרה "תודה." ובכך רמזה שימשיך בעבודתו, וימשיך לצלם את האורחים. את החתן והכלה לשם שינוי, חשב.
בחופה צילם אותה עם הכלה. ראה את הדמיון שבין שתיהן, והודה בפני עצמו שהכלה נראית כמו נסיכה מתוקה. אבל האמא של הכלה, פשוט מדהימה, שיער שהיא לא יותר מבת ארבעים וחמש, ונראית פשוט טוב לגילה. חיפש בעיניו את האבא של הכלה, ולא ידע להיות החלטי לגבי המועמדים שהציב בדימיונו. היא מחתה דמעה קטנטנה, והוא הנציח את הרגע. וכשראתה שהוא מצלם, חייכה פתאום ועיניה החומות ננעצו בו. הוא הוריד את המצלמה ובהה בה, העולם עצר מלכת, החתן שבר את הכוס, וזה נשמע לו מרוחק אלפי שנות אור, 'מה קורה לי?' שאל את עצמו. 'זה הזויי, היא בלתי מושגת...' הדי ג'יי השמיע מוזיקה חסידית, והאורחים הסתובבו בריקוד סביב שברי הכוס, מברכים את החתן והכלה. אבל רון המשיך להסתכל עליה, על האמא של הכלה. מרגיש כמו נער שניתנה לו הזדמנות פז להסתכל על הנערה הכי יפה במסיבה, ולרצות אותה בכל מאודו.
מישהו דחף אותה תוך כדי ריקוד, ונדמה שהתעוררה מחלום, היא צחקה בעצבנות הניחה ידיים על המותניים ועמדה בפוזה מתגרה. רון קיבל את האתגר ששלחה. וצילם... תמונה אחת ועוד אחת. עושה אהבה עם המצלמה, והיא מצידה מתמסרת לכל תמונה. לא ראה את החתן מתקרב, אבל הרגיש כשמשך בזרועו.. "היי, בוא לצלם את החבר'ה." ביקש, וניתק בשנייה את הקסם. לא היתה לו ברירה, הוא הסתובב לצלם, אבל כשחזר לאחר דקה, היא נעלמה. כל הערב לא הצליח להתקרב, ראה אותה מרחפת אצילית ויפה, בין שולחן אחד לשני, משוחחת, מחייכת... שותה.
הערב הסתיים בצילומי פרידה, הזוג חייך למצלמה בצילום מאושר, ואז פנה אל היציאה. הדי ג'יי אסף את הציוד, וברקע עוד נשמעה מוזיקה נעימה ושקטה. פתאום השקט שהשתרר באולם הדהד במוזיקה עוטפת. הוא רכן מעל המצלמה שלו יושב שפוף על ברכיו, סידר את העדשות והסוללות במזוודה הקטנה. ונזכר שלא הצליח לזהות את האבא של הכלה. הרים את עיניו כדי למצוא אותה בין האורחים העוזבים את האולם, והשמלה הכחולה שלה משכה מייד את עיניו. היא התקרבה אליו בצעדים מדודים, וליבו החל להלום בחוזקה כשעצרה מולו. ממקום מושבו יכל לראות את הסנדלים המוכספים מבצבצים מבין קפלי השמלה. הוא התרומם, והרגיש די מטופש כששיחק בכבל של מצלמת הוידאו. "רציתי לומר תודה, אני מאמינה שעשית עבודה טובה." אמרה בקולה הנעים. הוא חייך, וענה "התמונות יגידו." חייכה אליו, כל כך קרובה היתה שהתעכב אחרי כל תנועה שעשתה בשפתיה, והתענג על כל גווני החום של עיניה. "היה ערב יפה מאוד." אמר במבוכה. כגבר שתמיד הלך לו עם נשים, חש חוסר אונים מתוק כשעמד מולה, חש שהמילים נעלמות לו והוא נבוך כאילו עמד ליד מלכת הכיתה אותה אהב בסתר. "נפלא." אמרה ולא הוסיפה. רון שיחק בכבל וגלגל אותו שוב ושוב. "יש לך עט?" שאלה לפתע. "כמובן." הוציא מהכיס עט ומסר לה. מצאה מפית על השולחן הקרוב, ורשמה עליו בכתב מסולסל. "אשמח לראות את התמונות." אמרה, ומסרה לו את המפית. "זה מספר הטלפון שלי... דבר איתי כשהן תהיינה מוכנות." רון החזיק את המפית וליטף אותה בשתי אצבעות, מדמה ללטף את אצבעותיה באותה צורה בדיוק. ואז שאל את השאלה שהציקה לו במשך כל הערב, "איפה האבא של הכלה?" עצב קל כיסה את עיניה, החיוך שלה היה רך ועצוב בעת ובעונה אחת. "אבא של מאיה נהרג במלחמה עוד לפני שנולדה." ליבו התכווץ. פתאום משום מקום צץ לו הילד איתו ניסתה להצטלם מוקדם יותר בערב, ולא הצליחה כי חבורת הילדים עיניינה אותו יותר מאשר צילומים. נזכר בחיוך - איך עמד מולה קפוא ולא מצליח לצלם. "אמא, בואי...! דוד חיים לוקח אותנו הביתה, הוא מחכה!!" היא חייכה אליו ברכות. "אני כבר באה, תאמר לו שאני מתעכבת רק דקה אחת.." הוא רץ החוצה אחוז תזזית. רון כיווץ את עיניו בחוסר הבנה. 'אם אבא של מאיה נהרג...' חשב לעצמו, 'אז...?' ונדמה היה שהבינה עוד לפני ששאל. היא צחקה. "מאיה הכריחה אותי למצוא לה אח...אימצתי את עמי כשהיתה בת שבע." עברה בו התרגשות משונה, מן רצון אדיר לחבק אותה חזק. "אני שמחה שנעניתי לה..." חייכה. ורון חש את הגעגועים למאיה בכל תנועה ומבט שלה. "כי עכשיו יש לי את עמי..." רון המשיך ללטף את המפית בין אצבעותיו. הוא ידע שזה מטורף, ושזה בכלל לא משנה שמפרידים בינהם אולי חמש עשרה שנה, ידע שזה בלתי אפשרי, אבל הוא השתוקק לחבק אותה. לגעת בה. "התמונות תהיינה מוכנות בעוד יומיים." אמר בשקט. "יופי." ענתה. "אני מצפה להן.." חייכה והלכה. רון עמד עוד דקה ארוכה ובחן את תנועותיה העדינות כשהילכה בסנדליה הכסופות. הסתכל על המפית ועל כתב ידה, שינן את מספר הטלפון שלה. וידע, שבעוד יומיים יחד עם התמונות יביא לה פרח, ויזמין אותה לשתות...
