סמו ,ימי , סמו
סמו ימי , סמו
לימין שור
קדימה צעעעעד, סמו ,ימי ,סמו
קרני שמש חמימות של קייץ שנת 88 פלסו דרכן מבעד לחלון הזכוכית ,במחסן האסבסט וליטפו את ראשינו בעדינות.
שי אמר שזה נשמע לו כמו נגינת תקליט שרוט החוזרת על עצמה ,ואני חייכתי למשמע הדימוי .
צעדי החיילים הצעירים נשמעו היטב מבעד לקיר המחסן הדקיק.
פניהם הניבטות מבעד החלון ,היו בטווח שבין רציניות למפוחדות .
שולחן גיהוץ ושני מגהצים חצצו בין ערימת המדים שהונחה מימין לנו לבין ערימת המדים המגוהצים בצידה השני .שי ואני גיהצנו בחיוך תוך הקשבה לניגונו הערב של הסוס הלבן.
סמו ,ימי, סמו הוא שאג בקולו המחוספס ,כמו רצה לוודא כי גם החייל בשורה האחרונה שומע היטב את הנחיותיו.
רעמת שערו הלבן ,מקור תהילתו ושמו ,הקנתה לו הילה של כבוד בקרב לובשי המדים.
״מחלקה עמוד״ שאג ואז הוסיף ״עשר דקות הפסקה למים ופיפי ,חניך תורן 13:42 כל אחד בנקודה בה הוא עומד כרגע ….ברור ??? ״
״כן המפקד .״
שלושה ימים קודם ,בבוקרו של יום ראשון ,ריכז אותנו מפקד המגמה ברחבה של הבסיס בחיפה ,זו הנמצאת מול מגורי החניכים.
״ קנצלר גרמניה מגיע לארץ לביקור בסוף השבוע ״ , הוא אמר . ״ ולטקס הכבוד בגן הוורדים החליט מפקד החיל ,שאתם תקבלו את פניו כמשמר כבוד בירושלים , בגן הוורדים״.
הבטנו בו בעיני עגל המומות ,״ מצעד ?…..אנחנו??……אני ?? לצעוד??…
המדריך למרבה הצער לא שמע את הרהורינו, ואת הרהורי ,וכך שעה מאוחר יותר מצאנו עצמנו על אוטובוס בדרך דרומה למחנה צריפין .
החילות הירוקים נראו לנו באותם ימים כמחוזות רחוקים. שנה וחצי לתוך הקורס ואנחנו לראשונה נפגשים שלא בדרך מכשירי הקשר עם החייל הירוק.
את פנינו קיבל בשער הבסיס סמל ראשון ומסתורי ,הוא עלה לאוטובוס לחש משהו באוזן הקצין החונך שלנו ,ונהג האוטובוס ,הם הנהנו להסכמה ,חייכו קלות, הנ׳ל חייך חזרה וירד , והאוטובוס פילס דרכו מבעד לעצי האקליפטוס והצריפים החומים בואכה רחבת מסדרים אספלטית .
כחיילים ממושמעים ,ירדנו מהרכב ומייד נעמדנו בשלשות על פי התו׳ל הצה״לי המחלק את כל העולם ל…שלוש.
״ לקבלת הרס׳ר שתיים שלוש , הקשב״ שאג החניך התורן ,וכולנו נמתחנו לדום.
מבטי היה בגובה העיניים …ישר , את צעדיו שמעתי ,אולם הבחנתי בו רק שחצה את שדה הראיה שלי בסורקו אותנו הלוך ושוב. הוא נעמד בקצה השורה.
תראו , הוא אמר . ״ אני לא יודע מאיפה באתם ומה אתם יודעים או רגילים לעשות ,אבל עד מחר בצהריים אני צריך שתצעדו כמו ברווזים במטווח ,בקצב אחיד ,מדויק ותקין. אין לנו ולי זמן למשחקים מחלות ותלונות …ברור?
״כן המפקד״.
״מחר בערב יהיה פה קנצלר גרמניה ,ולי ולכם יש 24 שעות לקבל אותו בצורה שתכבד את מדינת ישראל ,ולא תעשה בושות … ברור ??״.
״ כן המפקד״ צווחתי יחד עם כולם ,אבל עמוק בפנים ידעתי כמה אני שונא את זה.
כן ,קוראים יקרים , ניסיתם פעם ללבוש מדים לבנים בצבע חלב ,ולצעוד איתם ביחד עם נשק ,שמורכב מ 85% שמן ו15% מתכת ??
מניח שלא.
וכמו לצורך וודא הריגה מגיעות הנעליים הגבוהות המצוחצחות בחצי קילו משחת נעליים שחורה ופחמית שתפקידה העקרי בחיים הוא לצווח לעבר הרס׳ר ״ היי תראה איזה יופי אני מתפזרת לאורך כל המכנס הלבן עד גובה הירך ״.…ולרס׳ר הזה היו אוזניים.
אבל אני לא הסתפקתי במועט ,יחד עם שי חברי לקורס חלקנו שנאה משותפת וחוסר בקיאות משווע לנושא הנקרא ״ צעידות ״….
הגפיים הפזורות בכל חלקי גופינו סרבו לשתף פעולה ולו גם לרגע קט עם מופע הרגליים-ידיים ההזוי הזה. הם נעו במקצב משלהן בדרך כלל ביחד , יד ורגל , יד ורגל…. רק שלא עם הרגל הנכונה.
הדבר ניכר בנו כבר מהצעדים הראשונים , הסוס הלבן שאג ״ יד ורגל נגדיות …..יד ורגל נגדיות״ , אך ככל שיענו אותנו כך נרבה וכך נטעה .
שאגות הרס׳ר כמו הוסיפו שמן למדורה בה רקדנו שי ואני, כשני כדורי פלאפל קרים המושלכים לשמן הרותח….לא נמצא כל קשר ,ולו גם מקרי בננו לבין שאר הצועדים.
והוא שאג , והוא איים , וניסה שוב ,אולם ללא הועיל .
אני אעיף אתכם …איים שוב.
לא עשינו כל דבר שימנע זאת ,חרף רצוננו הכנה.
וכך מצאנו עצמנו ביום קייץ חמים עומדים משני צדדיו של שולחן ,מגהצים מדים לבנים עבור חברינו ,בעוד הם צועדים ברחבת המסדרים …סמו ,ימי ,סמו…..סמו, ימי , סמו…מחלקה עמוד ,אחת ,אחת סגור.
והקנצלר ? למחרת הוא הגיע , את פניו קיבלו צוערי קורס חובלים צעירים במדי חלב מבהיקים …ומגוהצים להפליא.
ואיך היו הצעידות אתם שואלים ??? ….אהה,ובכן תתפלאו,
הן בוטלו ,עניינים של אבטחה וקוצר זמן .
המחזור הלבן נעמד במקום ,הקנצלר חלף על פניהם בצעדי ברווז גרמני מהוקצע, וכל השאר היסטוריה.
