אני אוהב אותך.
אני מפחד לומר לך את זה.
היה לי דיון עם איתמר ושי. שי ורותם, כפרה עליה היא כמו אחותי, יצאו פעמיים. שי חתך. אמר שזה לא זה. "מה זה זה?". הוא התחיל למדוד לי את אשת חלומותיו במונחים של מראה, אינטליגנציה, ניסיון עבר ומדדי אופי. כשאני חושב על אשת חלומותיי, אני עסוק במה שאני אביא לזוגיות. לקום 7 דקות לפניה להכין לה קפה, לעשות לה מסאז' ברגליים כשהיא חוזרת מהעבודה למרות שאני מותש, לבשל לה ארוחת ערב,לראות איתה סרט, להצחיק אותה, להזכיר לה כמה שהיא מיוחדת וכמה אני מעריך אותה. כל אותם דברים שבשליטתי, מה שעושה לי כיף. מה שיש בצד השני של הזוגיות הוא בדיוק שם, בצד השני של הזוגיות. אולי אני נאיבי, אבל אני חושב שהדבר היחיד הדרוש לי בזוגיות זה הבחורה שתרצה לבטא את האהבה שלה איתי.
שוחחתי עם מירי שדיברה על הבחור שהיא יוצאת איתו עכשיו ורוצה לזרוק אותו, על הבחור שהיא תהיה איתו שבוע הבא ותזרוק, על הבחור שיהיה עוד שבועיים ועל הבחור שהיא בסתר רוצה אז היא נותנת לו יחס קר. שאלתי אותה מה היא מחפשת, והיא אמרה לי אהבה. אז שאלתי אותה מהי אהבה והיא לא אמרה דבר. היא חשבה כמה רגעים ואמרה לי שזה הפרפרים בבטן, הרצון להיות איתו כל הזמן ולחשוב עליו בכל רגע שהיא לא איתו. אני זוכר שפעם חשבתי כמוה. שאהבה היא רגש של בחילה ששולטת בי כמו קולר על כלב. אמרתי לה שאני חושב שהיא מתבלבלת בין וירוס גסטרו סופני, שעושה לה בעיות בבטן ועסוקה בו כל היום ובין אהבה. אני מאמין שאהבה היא ערך. ערך שמנחה אותי בחיים. אני אוהב אותך, כי בך בחרתי ואותך אני רוצה בחיי.
אני מפחד לגלות מחר בבוקר שאני "שחקן הרכש" הנוכחי. אותו צעצוע חמוד שאת משחקת בו עד שתחטפי את אותו וירוס שיעשה לך בלבלות בבטן.
שמעתי אותך מספרת על חברייך לשעבר. תמיד בנימה צינית קרה שמשדרת רצון עז למחוק זיכרונות ישנים. אני מפחד שיום אחד את תדברי עלי ככה.
כאב לי קצת כשיצאנו לפגוש חברים שלך מהלימודים. אחת מהחברות שלך באה אלי ושאלה אותי אם אני הוא החבר. היה לי מוזר לגלות שנוח לך לומר לחברות שלך שאני החבר שלך אבל לי לא.
כשהכרתי אותך היה לך "חבר", או מה שנראה כמו שחקן רכש. בחור שחיבקת בלילה, דיברת על זה שזה לא הולך ואת לא יודעת מה לעשות, כל זה בזמן שחשבת על איך את נפרדת ממנו. כעבור חודשיים נפנפת אותו ממך. אנחנו כמעט חודשיים יחד ואני מפחד למצוא את עצמי יושב על הספסל כי ביטלת לי את החוזה.
אני רוצה לומר לך שאני אוהב אותך.
אני מפחד לומר לך את זה.
כלומר, אני צריך להכין את עצמי לומר לך את זה. למה אני צריך להכין את עצמי?
כי אני מפחד שתלחצי.
כלומר, אני צריך להתכונן לזה שתלחצי. למה?
כי אני מפחד שתעזבי.
כלומר, אני צריך להתכונן לזה שתעזבי. למה?
כי אני מפחד שתעזבי.
זו לא הצעת חתונה ולא הצהרת מחויבות. אני לא יודע מה יקרה מחר וגם לא מחרתיים ולמען האמת, אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לגלות את זה מחר ומחרתיים. אני רוצה לקום מחר בבוקר, ולחבק אותך כי גם את וגם אני נבחר להיות שם. ואם לא תרצי להיות שם, זה בסדר, מותר לך. אני בסך הכול רוצה לומר לך בישירות את מה שאני מרגיש, כאן ועכשיו. ברגע זה. אני אוהב אותך.
