אֶנְצֹר בַּסּוֹף

לא באה לך מן ההפקר. היא מגיעה ממחשבות אינספור והכתיבה מסדרת ומבהירה מעט את המטח שבתוכך. שיר ארספואטי. 

מפתח

זיו יקר, שורותיך היפות, שהן ארספואטיות, עוסקות בפער שבין היכולת השכלית ליצירה, לבין התחושה הפנימית של חוסר זכאות או חוסר שייכות.  היוצר יכול לכתוב שורות יפות, לחבר חרוזים ואפילו "לגדל תפוז", כלומר ליצור משהו שלם, חי, פורה, אך למרות יכולת זו, יש צורך גם ב"זכות", במשהו פנימי, טהור או ראוי, כדי שהדברים באמת יזרמו.

השיר בעצם מדבר על התבוננות עצמית, חיפוש אחר משמעות, ופיוס בין רגש לשכל.