סיפורים

יוֹם אֶחָד, דָּנִי הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר לְהַרְגָּשָׁה מוּזָרָה. הוּא פָּתַח אֶת דֶּלֶת הֶחָצֵר כְּדֵי לָתֵת לַגִּ׳ינְגִ׳י קְצָת לֵהָנוֹת מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ , אַךְ הָרִתְמָה הַקְּטַנָּה הָיְתָה רֵיקָה. גִּ׳ינְגִ׳י, הֶחָתוּל הַקָּטָן וְהֶחָבִיב שֶׁלּוֹ, נֶעֱלַם.

דָּנִי הִרְגִּישׁ דֹּפֶק מָהִיר בַּלֵּב. “גִּ׳ינְגִ׳י! אֵיפֹה אַתָּה?” קָרָא בְּקוֹל , הוּא רָץ לֶחָצֵר, הִסְתַּכֵּל מִתַּחַת לַשִּׂיחִים, לְיַד הַסַּפְסָלִים, אֲפִלּוּ בֵּין הָעֵצִים – אַךְ שׁוּם סִימָן לֶחָתוּל.

דָּנִי לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. אִמָּא, שֶׁרָאֲתָה אֶת הַדְּאָגָה עַל פָּנָיו, חִבְּקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה: “בּוֹא נְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּיַחַד, נִבְדֹּק גַּם בָּרְחוֹב וְנַדְבִּיק מוֹדָעוֹת.”

דָּנִי לָקַח דַּפֵּי נְיָר, צִיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל גִּ׳ינְגִ׳י, כָּתַב: “נֶעֱלַם! מִי שֶׁמּוֹצֵא – יִתְקַשֵּׁר בְּבַקָּשָׁה!” וְהָלַךְ עִם אִמָּא בְּרַחֲבֵי הַשְּׁכוּנָה.

הוּא שָׁאַל אֶת הַשְּׁכֵנִים, הִסְתַּכֵּל בַּגִּנּוֹת וּבְחַצְרוֹת הַסְּמוּכוֹת, אַךְ כְּלוּם. הַדְּאָגָה שֶׁלּוֹ גָּדְלָה, וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ דָּמְעוּ מְעַט.

וְאָז, מֵאֲחוֹרֵי פִּנַּת בֵּית הַשָּׁכֵן, שָׁמַע קוֹל מֻכָּר: “מְיָאוּ… מְיָאוּ…”

דָּנִי עָצַר בַּמָּקוֹם, לִבּוֹ פָּעַם בְּחָזְקָה. שָׁם, מִתַּחַת לִמְכוֹנִית קְטַנָּה, הָיָה גִּ׳ינְגִ׳י, רָטֹב בִּמְעַט, אַךְ נִרְגָּשׁ לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

דָּנִי כָּרַע, הֵרִים אֶת הֶחָתוּל הַקָּטָן וְהֶחְזִיק אוֹתוֹ חָזָק אֶל הֶחָזֶה. “גִּ׳ינְגִ׳י! אַל תַּעֲשֶׂה לִי דָּבָר כָּזֶה יוֹתֵר!”

גִּ׳ינְגִ׳י הִתְכַּרְבֵּל בְּיָדָיו שֶׁל דָּנִי, נִרְגַּע וְגִרְגֵּר קַלּוֹת כְּאִלּוּ הוּא מוֹדֶה לוֹ עַל הַחִפּוּשִׁים וְהַמּוֹדָעוֹת.

בַּבַּיִת, אַחֲרֵי מִקְלַחַת חַמָּה וְאֹכֶל, דָּנִי יָשַׁב לְיַד גִּ׳ינְגִ׳י וְהִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת. הַפַּעַם הוּא יָדַע מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה קָטָן אוֹ פּוֹחֵד הַחֲבֵר שֶׁלְּךָ תָּמִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ וְלִשְׁמֹר עָלָיו.

מֵאוֹתוֹ יוֹם, דָּנִי הֵבִין שֶׁהָאַהֲבָה וְהַחֲבֵרוֹת דּוֹרְשׁוֹת אַחְרָיוּת, וְגַם בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים כְּשֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג הַהַרְגָּשָׁה בַּסּוֹף מְתֻגְמֶלֶת בְּחֹם, קִרְבָה וְאֹשֶׁר מְשֻׁתָּף.