הפנקס פתוח

השיר  מתאר כתיבה כמעשה שברירי וחמקמק: המילים נכתבות אך הן דומות לעקבות בשלג נמס – זמניות, לא ודאיות, כמעט מתפוגגות. הן מהססות, מתגנבות, מנסות להיאחז בצורה רגעית, אך אינן מבטיחות אמת ברורה או גאולה.

הכתיבה והזיכרון הם ניסיון עדין ללכוד משהו חי וחמקמק מתוך הנפש. גם אם אין בהן אור גדול או פתרון, הן מאפשרות לתת קול לרגעים חולפים ולצללים פנימיים – ולוּ לזמן קצר.

יפה כתבת תומר.

גמר חתימה טובה

שמוליק

הפנקס פתוח והיד רושמת מילים אשר מצטברות אט אט לכדי שיר עם משמעות . 

לֹא אוֹר,

לֹא גְּאֻלָּה —

רַק צְלָלִים

שֶׁמַּצְלִיחִים לְהַחְזִיק צוּרָה

לְרֶגַע.