לא טוב היות האדם לבדו

ערב ערב היא יושבת ובוכה
מרגישה שמר הוא גורלה
לא יודעת מהקורה מסביבה
עצובה,דומעת,לא מגיבה.

והימים חולפים ולא שבים
ואנשים לא רואים,לא יודעים
ובפנים היא נשרפת,נעלמת
ובחוץ היא מחייכת וצוחקת.

והעולם הוא רק אחד
והיא בתוכו מרגישה כה לבד
אין שמחה,אין אהבה
פשוט לבד,פשוט עצובה.

ויום אחד הוא מופיע לפניה
מלטף קלות את פניה,את דמעותיה
נושק רכות על שפתיה
ואומר לה בלעדייך אשתגע.

ופרחים פתאום צומחים
ואנשים נראים יותר יפים
והחיוך עולה על פניה
סך הכל רצתה מישהו שנוגע.

כולם זקוקים לאיש אוהב
כולם רוצים להשען כשכואב
ולהרגיש את עוצמת האהבה
להרגיש את כל כוחה.

והיום היא לא בוכה
כי אהובה נמצא עימה
לפעמים כשהיא כה עצובה
הוא מחבק,עוטף את ליבה.