יצירות אחרונות
חתונה שנייה - פרק הסיום (0 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -26/05/2026 12:12
הזמנה להשקת ספר (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -26/05/2026 11:44
בכיף מתנועעים באוויר (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -26/05/2026 06:34
ימים דוהרים לכל כיוון-אסנת אלון גוילי (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -26/05/2026 04:57
מחווה למשורר האמריקאי-הודי ראווי שנקר (5 תגובות)
בַּר גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /שירים -26/05/2026 04:26
שלום קארים - אין מתאים מיצחק להקדיש לו את השיר - (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/05/2026 23:42
בּוֹא נִתֵּן לַזְּמַן זְמַן🌹🌻🌹 (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/05/2026 15:09
קשה זיווגו של אדם (5 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -25/05/2026 11:09
סיפורים
קרלוס מרטין-פרק 4 – המחברת🌹🌻🌹פרק 4 – המחברת במזוודה ישנה, עמוקה ומעט קרועה בתוך ארון עץ כהה מצאה מריה את המחברת של קרלוס. היא נגעה בכיסוי העור המרופט, מרגישה את הקמטים והסדקים תחת אצבעותיה כאילו כל קמט מספר סיפור בפני עצמו. כשפתחה אותה גילתה עמודים מלאים ברישומים, רשימות שמות של קצינים ומפקדים, כתובות של מקומות מסתור, ותאריכים מסודרים בכרונולוגיה כמעט אובססיבית. קרלוס, שעבד על כתבת תחקיר על “נעלמים” עוד לפני שנעלם בעצמו, רשם בכל פרט קטן כאילו ידע שהמידע הזה יהיה חיוני למי שיחפש אותו בעתיד. בין השורות והסימנים, נכתב במלוא בהירות: Campo de los Olivos – מתקן לא רשמי. שמור מאוד. למחרת היא בחרה בגדים פשוטים, נעליים שחוקות, ושמה צעיף על ראשה כדי להסתיר את פניה ככל האפשר. היא יצאה בבוקר מוקדם, עלתה על אוטובוס ישן וצפוף מלא אבק ורעשים של מנוע קופצני. הדרך הייתה ארוכה, מתישה, מאובקת ומלאה מחסומים. בכל מקום שהאוטובוס עצר נעצרה גם נשימתה כשראתה חיילים עם רובים, שוטרים עם מבטים קשים, חומות בטון ומבנים משוריינים שהכילו בתוכם את האימה השקטה של המשטר. באחד המחסומים עצר חייל ועלה לאוטובוס. הוא ניגש למריה כדי לבחון את המסמכים שלה. “מה מטרת הנסיעה?” שאל בקול קר כמעט מנותק. בעיירה סמוכה בשם סן לואיס השוק היה מלא בריחות של ביצים טריות, לחם חם ותבלינים חריפים. שם פגשה אישה מבוגרת, שהייתה שקועה בעבודתה, מוכרת ביצים מהסל שלה. מריה ניגשה אליה בעדינות, וקולה כמעט לוחש: “שמעת אי פעם על מקום בשם Campo de los Olivos?” האישה היססה, ומבטה הסתובב סביב כדי לוודא שאף אחד אחר לא שומע. לבסוף לחשה: “יש מחנה ישן ליד הגבעה… בלילות שומעים משאיות נכנסות. לפני שבועיים שמעתי שם גבר צועק שם משפחה , מרטין, נדמה לי.” כשחזרה לבואנוס איירס, התקווה הזו הייתה שברירית אך קיימת. היא ישבה כל הלילה ליד שולחן העץ הקטן שלה, מחזיקה עט, וכתבה מכתב לבתה אווה, כדי שלא תישאר לבדה אם יקרה לה משהו בדרך. כל מילה נכתבה בקפידה עם כל תחושת הזהירות והאהבה שמילאה את ליבה. אך עמוק בתוכה נדלק מחדש נר האמונה, אותו אור קטן שעדיין לא כבה. היא הבינה שהדרך עוד ארוכה, מלאת סכנות ובלתי נודעת, אבל יש משהו שלא יוכלו לקחת ממנה , החיפוש, הנחישות, והאהבה שאינה תלויה בזמן או מקום. 24.12.25
תגובות
אביה
/
שמוליק נהדר - איזה יופי של תיאורים בסיפור - אני קוראת בנשימה אחת כדי לדעת ולראות מה קרה שם ומה עשוי/עלול לקרות עוד מאד יפה אתה מספר
/
24/12/2025 17:19
שמואל כהן
/
תודה אביה יקרה🌹🌻🌹
/
24/12/2025 17:46
דני זכריה
/
אבל יש משהו שלא יוכלו לקחת ממנה
/
24/12/2025 17:24
שמואל כהן
/
תודה דני היקר🌹🌻🌹
/
24/12/2025 17:47
גלי צבי-ויס
/
אמיצה
/
25/12/2025 07:33
שמואל כהן
/
תודה גלי יקרה🌹🌹🌹
/
25/12/2025 07:55
גלי צבי-ויס
/
בהחלט זה מה שהפרק מגלה. סוף שבוע נפלא שמוליק יקר. ❤
/
25/12/2025 16:50
🐝🐝BeeBee
/
🐝🐝
/
25/12/2025 17:48
שמואל כהן
/
תודה BB יקרה🌹🌻🌹
/
25/12/2025 18:16
צביקה רז
/
עוד פרק מתח וצפייה מורטת עצבים. שיעזור לה האל ותמצא את בעלה.
/
25/12/2025 18:47
שמואל כהן
/
תודה צביקה היקר🌹🌻🌹
/
25/12/2025 19:15
התחברותתגובתך נשמרה |