דרך המילים

השיר מתאר דובר עייף, כנה ומפוכח, שמודה בחולשה ובשחיקה אך מוצא עוגן אחד ברור, הכתיבה. המילים הן המקום היחיד שבו הוא מצליח להתייצב, לנשום ולהמשיך לחיות, גם בלי פתרונות ובלי יומרה לייעץ לאחרים.

בעולם של אכזבות, פחדים ותחושת ריקון, לא תמיד יש תשובות או דרך “לפרוח”. לפעמים עצם האמירה, הכנות וההישארות במקום האמיתי שלך  גם אם הוא עייף ולא סימפטי  הן צורה של הישרדות ושל אמת. המילים מצילות, גם כשהתקווה נסדקת.

יפה כתבת זיו.

יום טוב ושקט

שמוליק

אתה עייף מלהיות סימפטי ולא אכפת לך אם הפרחים יחזרו לפרוח ואתה קורא להם להישאר בדיוק במקום שבו הם נמצאים. תודה רבה לך זיו היקר, ערב טוב וחמים.