בואי

החדר שלה מבולגן,אין דרך
כמו החיים שלה בערך
הדלת שלה סגורה,נעולה
בדיוק כמו חדרי ליבה.

לא רואה שום דבר מסביב
אין לה קיץ או אביב
מרחמת על עצמה בלי סוף
מתי את כאבה היא תחשוף.

לא יודעת מי היא או מה היא
וכועסת על כל העולם,על כולם
רק אומרת תמיד `כמה רע לי`
מתי תביני שום דבר לא מושלם?

לפעמים בא לי לצעוק עליה
שתפסיק לרחם,לבכות על עצמה
והיא לא מבינה,לא מביטה בעיניה
והנה יורדת עוד דמעה ועוד דמעה...

תשתקי רק פעם אחת בבקשה
ותקשיבי לשקט שנמצא,ילדה
אם רק פעם אחת תואילי לשמוע
אולי אז תפסיקי בליבך לפגוע.

את בוכה וזה מתחיל להתיש
כמה הו כמה תוכלי להכחיש?
בואי יחדיו נמצא את הפתרון
בואי נפוצץ את הבלון...

מי הבין למה הכוונה במשפט האחרון?