דרך השיבה

שיר נפלא,מרים, על כוח החיים והמחויבות להמשיך בדרך גם אם מלאה מכשולים, כי התקווה בליבך!

מאד אהבתי׳!

לשבוע שקט

השיר מתאר מסע פנימי של התמודדות, חיפוש ושיבה. את אוספת את שברי חייך ותופרת מהם מחדש דרך להמשיך ללכת בה, למרות הקשיים, הסערות והכאב. את נושאת את ליבך כמו עששית, מקור אור ותקווה  שמנחה אותה גם כאשר הדרך קשה ואפלה. לבסוף את חוזרת אל מקום של שקט ושייכות, אל האדמה והזיכרון.

גם כאשר החיים מתפוררים לרסיסים והדרך מלאה סערות, כוח הרצון, הזיכרון והתקווה מאפשרים לאדם למצוא מחדש את דרכו ולשוב אל מקורו. זהו שיר על התמדה, נאמנות לחיים ותקווה להמשכיות ולתחייה. 

מרגש השיר מרים היקרה

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

את אוספת את רסיסי ימיך ותופרת דרך חוט אחר חוט... תודה רבה לך מרים היקרה, המשך יום טוב ושקט.

תודה רבה בבר יקר לתגובתך המכילה.

שבת מבורכת ושקטה

 ההתמודדות עם משבר ותהום ("הקצוות שבהם השמש נבלעת")

השיר נפתח בתיאור של הגעה ל"קצוות" ול"מעמקים" – מקומות של חושך, דעיכת האור ותחושת סוף. את מתארת מצב נפשי קיצוני של ייאוש או משבר עמוק. אך דווקא משם את מתחילה בפעולת התיקון: "אני אוספת את רסיסי ימי ותופרת מהם דרך". השיר מדגיש שהדרך לא נמצאת מעצמה, אלא נבנית בעבודה סיזיפית, "חוט אחר חוט", מתוך השברים של העבר.

 נחישות וכוח רצון ("אשא את ליבי כעששית בוערת")

הבית השני מבטא חוסן נפשי מרשים. למרות שהחיים (הרוח והגלים) מציבים מולה "אבן מושחזת" ו"חומה", את בוחרת לא להרפות. הדימוי של הלב כ**"עששית בוערת"** מסמל את האמונה הפנימית והתשוקה לחיים שמאירה את הדרך בחשיכה, ואת ההחלטה הנחושה להמשיך ל"צעד הבא" למרות הקושי.

מוות, זיכרון ולידה מחדש

את מתארת מצב של כמעט-כיליון ("אשקע בין קצף וערפל", "אקבור את שמי"), אך גם בו ישנו ניסיון הישרדותי של הזיכרון. הזיכרון מחפש "חרך באופק" – פתח קטן לחזור דרכו. זהו ביטוי לרצון להשאיר חותם בעולם, לחזור אל ה"חוף" (החיים) גם לאחר סערות קשות שמאיימות למחוק את הזהות.

 ההשלמה והחיבור לאדמה

בסוף השיר, את חוזרת אל "שפת החול הדוממת". היא עייפה, אך העייפות מתוארת כ**"כתר"** – אות כבוד על המאבק שצלחה. יש כאן קבלה של הגורל וחיבור עמוק ואצילי לאדמה ולחיים עצמם ("ואנצרנה עד יום מותי").

כמיהה לנצח ולתחייה

השורות האחרונות ("חפצה לחיות עד קץ הימים / ולחזות בתחית המתים") מעניקות לשיר רובד דתי או מטאפיזי. הן מבטאות את השאיפה האנושית הבסיסית לנצחיות ולניצחון החיים על המוות, לא רק ברמה האישית אלא כחלק מחזון גדול וקולקטיבי של גאולה ותחייה.

 שיר על סיזיפיות של תקווה. הוא מדבר על היכולת של האדם לתפור לעצמו נתיב מתוך הריסות חייו, לשאת את כאבו כאור ולהתעקש על החיים והזיכרון גם אל מול סערות הגורל.

כתיבה לעילא - סופש מחבק ונפלא

אלמלא המשפט האחרון ההייתימתמלא חרדה, דיר סיס 

הוא נפלא בךי שום קשר.

ישנם רגעים ירודים בחייך כמו בחיי כולנו, אך את תמיד מחפשת את אור השמש, להתענג על רגעים יפים ולא ליפול. 

שלא תחדל התקוה

נפלאה שירתך ומרגשת במיוחד- את מתארת במילותייך העוצמתיות את החיפוש אחר המטרה הסופית שאליה את  רוצה להגיע.

 ואת מתארת זאת באופן המעורר את הקורא לסקרנות - לאן מועדות פנייך?

 והמטרה היא  מעולה ונעלה - מבחינה רוחנית -

 את  מאמינה לדברי הנביאים שלנו- נביאי האמת- דוגמת יחזקאל הנביא המתאר את חזון אחרית הימים. ובכך את  פותחת שער של אמת ואמונה!

וכמה הציור של אליחי - יפה ומיוחד- כישרון מתנת אלוקים.

יישר כוח!

מברכת אותך ואת כל יקירייך ובמיוחד תמסרי בבקשה לאליחי  את- הערכתי הרבה  אליו ויצירותיו.

 ושולחת חיבוקים אוהבים לשני הנסיכים המתוקים- אולי גם הם כה מוכשרים באומנות.

 שבת שלום ומבורך

ופורים שמח.

 בברכה

 ובאהבה רבה

 אהובה