שיר השבוע - מטחנה

עמוק בתוך הגוף שלי,

איפה שאי אפשר להציץ

מתחת לשומן, העצמות והשרירים

מאחורי הדם, אולי לצד כמה תאים

מתחבאת מטחנה

היא לא טוחנת קפה, לא אוכל מיותר

גם לא פטרוזיליה, שום, בצל

היא לא טוחנת פירות, בשרים,

גם לא כיכרות

היא טוחנת

מחשבות.

מחשבות על פרידה, על כאב

על שמחה, בלבול, תסכול...

מחשבות על מי שהיה ומי שאיננו

מחשבות על מה קרה כשהייתי בת שש,

מי כיבה את האור שאיש זר בתוכי גישש?

ובעיקר מחשבות אפורות.

מחשבות של

מה היה קורה אם....?

מה היה קורה אם לא היינו נפגשים?

מה היה קורה אם לא הייתי מתקרבת,

מה היה קורה אם לא הייתי נמשכת

מה היה קורה אם היינו מכירים אחרת

מה היה קורה אם הייתי מתה לפניך, האם היית מגיע לבקר, מה היית אומר?

מה היה קורה אם היינו מצליחים להקים משפחה, האם היית יכול להיות מאושר איתי?

מה היה קורה אם היית מסכים להשאר לצידי?

הייתי מצליחה לשכוח, גם כשאור כבה

יש עוד זוג ידיים שנוגעות בי

והן חומלות, אוהבות, מלטפות אותי בעדינות ?

מה היה קורה אם לא היו אוספים אותך

הישר אל המלאכים...

מה היה קורה אם היית

עדיין

בחיים?