איני יודע איך לספר לך

סוף טוב: אתם הלכתם אל הים בשקיעה, היא ספרה שחפים ואתה ספרת גלים והחול ניצח את שניכם. תודה רבה לך יצחק היקר, ערב טוב ושקט.

.

רגיש-רגיש. 

מציאותי, ענוג-נוגה. 

דיבר אליי. מאוד. ואהבתי. 

תודה רבה-רבה, יצחק יקר. <לב>

רבקה

---

 להיכבש באהבה

איזה שיר עצוב! איזה שיר נוגה! איזה שיר יפה!

 שיר המשלים עם הגורל, שיר המשלים עם הגיל ועם חלוף העיתים.

אהבתי מאד ועצבתי מאד

אני לא חושבת  שזה קשור, אבל יש את המשפט הזה-

האוקיינוס דואג לכול גל וגל, עד שכל גל מגיע אל החוף.

- רומי

השיר מתאר פרידה שקטה וכואבת, שבה האהבה שהייתה פעם שיר משותף הופכת לבלדה נוגה של ריחוק וזיכרונות דוהים , לפעמים הזמן והמציאות שוחקים גם קשר עמוק, עד שהטבע והחול "מנצחים" את שניהם ומשאירים רק געגוע.

מרגש כתבת יצחק היקר, 

לילה טוב ושקט

נ.ב- אתה מוזמן לקרוא במדור סיפורים את הסיפור החדש שכתבתי.

אין מי שינחה את היחסים האלה, נראה כי הם עולים על שרטון. החול בהחלט ניצח. עצוב. 

השיר כמשל למערכת היחסים

אתה  פותח במטאפורה של "השיר שהשארנו מאחור".
מערכת היחסים מוצגת כיצירה משותפת שהפכה מסיפור אהבה ל"בלדה נוגה" –
שיר עצוב ומרוחק. העובדה שהכוכבים "מתרחקים" ואין "מגדלור" מעידה על אובדן דרך ותחושת ניתוק.

 מאבק אבוד נגד הזמן

השיר מדגיש את כוחו של הזמן:

הזמן ככותב: לא בני הזוג שולטים בעלילה, אלא הזמן הוא ש"כותב את השורות".

השכחה: הזיכרונות מתוארים כספינות שמפליגות ומתרחקות עד שהן נשכחות.

ההשלמה: הביטוי "מניחים את הלב" מרמז על עייפות או על ויתור.

 הניצחון של הטבע (והחול)

הבית האחרון הוא החזק ביותר בשיר. הוא מתאר רגע אינטימי בים שבו כל אחד מבני הזוג היה מרוכז במשהו אחר (היא בשחפים, הוא בגלים).

"והחול ניצח את שנינו": זוהי שורה מפתח. החול מסמל את הזמן (כמו בשעון חול) ואת השחיקה. בעוד שבני האדם מנסים לספור רגעים או חוויות, החול – החומר הפשוט והנצחי – מכסה הכל ובסופו של דבר מוחק את העקבות שלהם.

יופי של כתיבה יומשקט

הותיר בי המון עצב