אסימון

יש רגעים 

שהאסימון של המוות שלך

נכנס לתוך

המכונה במוח שלי

ואני מבינה

שאיבדתי אותך

לנצח.

לא אשמע את הקול שלך שוב,

לא את הצחוק שלך,

לא יהיו לי יותר מלחמות סכין במטבח

מי חותך בצל הכי מהר?

של מי המרק הכי טעים?

כמה מהר, ואם בכלל

אנחנו עולים 57 מדרגות לכביש? 

לא אראה עוד הודעה ממך,

לא תשאל יותר מה איתך.

לא אוכל עוד לבקש ממך, חיבוק ושלוש מילים... 

האסימון הזה הגיע

כבר למערכת העיכול שלי

אבל מידיי פעם

הוא צף למעלה בחזרה

ואני שומרת עליו

"רק לא להקיא"

זה מה שאני מספרת לעצמי

כי כשהאסימון ייפול 

אנחנו ניפרד, 

שוב.

ואתה תשאר, בקומה שלך בהר המנוחות

ואני אצטרך, לבנות את הקומה שלי.

אני אצטרך להתאהב מחדש,

לצחוק מבדיחות של אדם אחר,

והבטן תתהפך שוב

מפרפרים לבנים

ואסימון חדש בשבילי, אולי קצת משומש

יכנס

למכונה בתוך המוח שלי.