ובדמעה נשקפת דמותה.

כואב את כאב האהבה,

עיניי דומעות דמעה,

ובדמעה נשקפת דמותה,

היא ודאי יודעת שזו אשמתה,

מואס בחיי הבדידות על פני שנים,

אולי אם אשרוף אותם אשרוף את זכרונך,

שוקע במרה, יודע שאזכור לעד את דמותך,

נופלת לתהום שפעורה בתוך ליבי,

צללי דמותך משקעים עיניהם בי,

גורמת לחצי מבט ליצור שריטה בליבי,

דמעה אדומה נופלת מעיניי,

גורף עוד כמה מילים יפות,

אשמור לך בצנצנת עטופה במדבקות,

שוב נעלמת מאחורי מסך של עננים,

ובדמעה נשקפת דמותה,

היא ודאי יודעת שזו אשמתה,

מואס בחיי בדידות על פני שנים,

אם את שמש אז קרבי אליי,

שרפי את מקומך בין זכרונותיי,

ארגיש חמימות שאותי תסחוף,

וכשאפול אהיה כמו דמעה,

בין ענן לבין קרן אהבה,

שובר רוחי, מתרסק וזועק,

רק פחד אחד אוחז בי כטיפש,

האם אחרי הסוף תאחוז בך אש?

האם יש עוד דרך שמובילה אל ליבי,

האם עוד תוכלי לאחוז בי...