לא אפגוש אותן

במדרחוב ההומה ידעת שלא תפגוש אותן ואתה תוהה איך הן נעלמו או שנגרעו לאט כשעברת והמשכת כאילו דבר לא זז. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב ושבוע טוב.

.

רגישות מאוחרת, לכאורה.  

למען הדיוק, רגישות לחוסר הרגישות מלפני-כן. 

דיבר אליי. ואהבתי את דרך הביטוי, את השיר. 

תודה רבה-רבה עליו, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

משירך דווקא מדרחוב ירושלים עלה בדמיוני.

אני אוהב בשיריך את הבחירה בשפה היומיומית, בהצגת דמות/סיטואציה בצורה מינימליסטית, ללא הדהוד לשדות משמעות אחרים מההיסטוריה של השפה.

וכך

שיר על היעלמות דמויות הופך לקינה על הזמן שחמק וחלף ושינה הכל.

צביקה יקר,
יש משהו שקט וכואב מאוד בשיר הזה, כאילו ההיעלמות אינה דרמטית אלא כמעט בלתי מורגשת, בדיוק כמו החיים עצמם כשהם חולפים לידנו. הדמויות שציירת, כל אחת בקו דק ומדויק, נטמעות בזיכרון כמו ריחות ורגעים שלא חוזרים, והבחירה שלך בפרטים הקטנים נותנת להן עומק אנושי ונוגע.

אהבתי במיוחד את התחושה שאתה אינך בטוח אם הן נעלמו  או שאתה זה שהמשיך הלאה מבלי לעצור באמת לראות. זה רגע של התבוננות פנימית שמכה בעדינות.

שיר עדין, מהורהר ומלא נוכחות דווקא דרך ההיעדר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

אלה הם מקצועות שנעלמו מן העולם, מוכרת הפרחים, מוכרת הסדקית. כן, העולם השתנה לאין ערוך.