שירים

דוּדי שלי

 

 

החבר המתולתל

מילדות —

היום בן שמונים,

ועדיין מלא שיער.

 

ומה בראשו —

קושיה

מתנדנדת מעל.

 

רגליו כושלות.

שני מוטות סקנדינביים

מחזיקים אותו כמעט ישר.

 

על גבו תרמיל גדול —

לבקבוקי פלסטיק

שבריקנותם מקשקשים.

 

ידיו נכנסות לפחים

בזהירות שלמד —

לא לפגוע באחרים.

 

מאחורי גבו

חולפים קולות.

לא כולם רכים.

 

והוא —

גוחן ואוסף,

כאילו בלי השאריות

משהו בו

ימשיך להתעוות.

תגובות

דני זכריה / רגליו כושלות / 07/05/2026 20:46
רבקה ירון / *** / 07/05/2026 21:19
שמואל כהן / קשה לראות חבר ותיק מגיע למצב שבו הוא מחפש בפחים🌹🌹🌹 / 08/05/2026 04:34
גלי צבי-ויס / מעציב / 08/05/2026 07:50