מִפְלָצוֹת הַשֶּׁלֶג בְּזָאוֹ

עכשיו אני יודע שהראשון הוא אזור ביפן בו העצים עוטי שלג ונתפסים כמפלצות שלג, ומאצ'י קורו זה משחק יפני בו בונים ערים.

השיר אם כך מקבל פנים אחרות לגמרי מקריאה רגילה, כשאין מושג מה משמעות מלים אלה.

כך הקור הנורא ב-זאו ומפלצותיו עומדים לכאורה בניגוד למשחק, דא עקא, הקור קיים עד אשר המשחק יסתיים.

האושר קופא, האם אינו קופא לנצח אם מאצ'י קורו חשוב מהדובר?

   ידעתי על קיומו של המקום והמשחק  מעולם לא בקרתי שם האמת שהבן שלי טייל ביפן

וקרוב משפחה  חי  בן העולמות של יפן וישראל מלמד ודובר יפנית שמעתי מהם

סיפורים שמות וחוויות בכל פעם שולף משהו מזכרוני מוודא שהפרטים נכונים

ומשם מפליג לכנפי הדמיון והדימויים

 מקווה שזה עובד ואוהבים לקרוא

תודה שבקרת 

שבוע מבורך

יעקב היקר,

שירך יוצר אווירה חורפית, מסתורית ועדינה כאחת. הדימויים הייחודיים של “מפלצות השלג בזאו” לצד דובי החורף הישנים מעניקים תחושה של עולם רחוק, כמעט אגדי, שבו הזמן נע לאט בין חושך, קור ותקווה. אהבתי במיוחד את הניגוד בין ההמתנה הארוכה לאושר לבין המשחק המתמשך של הדוברת, כאילו החיים ממשיכים לזרום גם בלב הקיפאון. הסיום, עם העמידה בקור על קצות האצבעות, ממחיש היטב את המאמץ והסבלנות הנדרשים עד לשובה של השמחה.

שיר יפהפה, מאופק ופיוטי, שמותיר הד ארוך בלב הקורא.

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

נהניתי לקרוא את הניתוח הירידה 

לעומק הפרטים לדימוים והרגשות

תודה על המלים הטובות והיפות

שבוע טוב ומבורך

שיר אקלימי מהנה ועדין

לומד אט אט להתעסק ולהתמודד  עם מפות סינופטיות 

מכיר במדוייק את שוושנת הרוחות

 סה"כ  מביא כמו שאמרת משב רוח רענן 

לנזילות הבלתי פוסקת של הזיעה בימים האחרונים

תודה שבוע טוב

I love poems that make one travel through the subtext