סיפורים שטרם ראו אור

אל מול עיר דוממת

ישנה

אל מול פנסיה הדולקים

בשכונה.

שיש להם ישות בפני עצמם

וסיפורים שטרם ראו אור

והם עומדים שם לבדם

בשחור, בחום, בכפור,

נאמנים לתפקידם

ומאירים באפילה.

אל מול עיר דוממת

וגדולה

אני פוסעת, מאיטה

אני צועדת, מביטה

באורם המסנוֶר

כל אור מאיר

באור שלֶו, חיוֶר

יוקד ומסמא עיני

מבטי תר כעיוֶר

וטוב בעיני

עיצבונם

בלא דיבֶּר,

ודיכאונם

בטענם

שאין די בו, באורם,

שהם אינם עושים דיים.

אך כְּשיִכבו לפתע

יִשְאל כל איש: איָם?

ויתורו ויחפשׂוּם:

אֵי אורם הקסוּם?

והם אינם.

העיר גדולה דוממת

עירי את ישנה

העיר כולה אינה יודעת

ערך פנסי שכונה.

אינך יודעת

אך עוד יבוא

הבוקֶר שיקום

ויעיד על פנסינו

על תרומתם ליְקוּם.

בס"ד תשנ"א