ג'והן נשען לאחור, הצית סיגריה, לקח נשימה ארוכה,המתין קמעה, והחל מספר.... זה היה בבוקר קייצי, הכרתי אותה לפני מספר חודשים במסיבה ובמספר מבטים חטופים קלטתי אותה , התרשמתי מיופיה. משהו פנימי דחק בי לנסות לאתרה. רק לאחר זמן מה איתרתי את הטלפון שלה, יצרתי קשר וקבענו להפגש באותו בוקר קייצי.
הפגישה נקבעה בסימטה שליד ככר סנט מרטין, היא היתה אמורה להופיע בשעה 0900. כהרגלי הגעתי רבע שעה לפני הזמן. הסתובבתי המכוניות החונות והפחים בעצבנות וחיכיתי לה שתגיע. המקום עוד לא התאושש מהבוקר והכל במקום כאילו עמד מלכת. רוח של בוקר גלגלה לרגלי גלויה מרופטת, הרמתי אותה והתחלתי לשחק בקיפולי נייר באי שקט , מעין טרפיה לעצבנות ולפורקן המתח שנבנה לו לאט לאט. השעה כבר תשע והיא לא מגיעה. לסמטה נכנסים ויוצאים מכוניות מכל הסוגים. מדי פעם אני נתר ממקומי מתוך תחושה נבואית שהנה זו היא. למען האמת כבר שכחתי איך היא נראית. אמרתי לעצמי: "אולי היא לא מרשימה כמו שזכרתי ונכונה לי אכזבה?" .והנה כבר עשר דקות אחרי שעת המפגש, והיא עדיין לא באזור. החלטתי לחכות בסבלנות, ככלות הכל , פגישה היא פגישה וכדאי להשקיע. חתול מורעב ונטוש נצמד לרגלי והחל להציק. אמרתי לעצמי - זה בדיוק מה שחסר לי הרגע. איזה איש חשדן ניגש אלי ושאל למעשי. הרגעתי אותו שזה בסדר ואני לפני פגישה.
ובדיוק באותו רגע נכנסת לסימטה מכונית ירוקה , ידעתי זו היא!. מיד חלפה על פני וזיהיתי אותה. התקרבתי בהססנות מבויישת למקום בו החנתה את רכבה, והנה הגברת יוצאת, אשה גבוהה, שער בלונדיני קצר ומטופח, יפיפייה אמיתית. היא יוצאת לקראתי עם תיק גדול על הכתף, ומחייכת חיוך רחב ומקסים. ניגשתי אליה ונתתי לה נשיקת נימוסין . ואוו איזו התרגשות !
יצאנו לטייל בגן בשמש הקייצית המלטפת, ליבי הלם בחוזקה. פסענו לאורך השביל המתפתל, התיישבנו על ספסל בפינת הגן ודנו במזג האוויר ובשאר דברים בטלים. התיישבתי קרוב אליה מה שנראה לפתע בעיני כל כך טבעי. נפתחה שיחת חולין רגילה, ניסיתי להפיג את המתח במספר הלצות וסיפורים והיא הגיבה ונהנתה. היא היתה קשובה ולא חסכה בחיוכים חוזרים ומקסימים. דיבורה ותנועותיה היו רכים והרשימו אותי, היה לה קצב איטי ומאד נשי. כבר קנאתי בגבר שנמצא אתה יום יום. עכשיו שישבה ממש קרוב חשתי בה מקרוב וספגתי את יופייה. ישבה כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותיה וחום גופה הנעים.
הצעתי שנלך לשתות איזה קפה. הרגשתי שאני מוביל את המפגש. היא נענתה ברצון. כאומרת : "אני מקדישה את כל הבוקר בהכנעה גמורה למפגש אתך".
בחרנו בית קפה קרוב ומזמין. הכרתי את הסביבה היטב משנים עברו. זה היה בוקר, היינו כמעט לבד בקפה הקטן שטוף השמש. שוב אנחנו יושבים בצמוד אחד ליד השני. מעלעלים בחוברות וכולי מסביר . אני נדרך, עצם ישיבתה הצמודה אלי יצרה בי שוב תחושה נהדרת. כוסות הקפה הוגשו ובלעתי את מראה המענג בעיניים רעבות. ביקשתי שתספר על עצמה. היד שלי פעלה מעצמה, ליטפתי את ראשה. שערה הבהיר היה רך ונעים למגע.
לאחר כשעה הרגשתי שעדיף שנזוז. שילמנו ויצאנו . נכנסנו לרכב ונסענו. הכוון היה ברור לי. היא ישבה מימיני והחזקתי בידה ברכות. הקשבתי בקשב רב כשסיפרה על עצמה ועל שאיפותיה להתפתח כמשוררת. האווירה היתה נהדרת ונינוחה. נהגתי לאט ונהניתי מכל רגע במחיצתה.
לאחר כמחצית השעה, הגענו לז'רמב, עיירה ציורית ומתוקה והחניתי את הרכב ליד המסעדה האהובה עלי. פתחתי בפניה את דלת הכניסה והובלתי אותה לפינה מרוחקת במסעדה.
התישבנו ליד שלחן קטו וצר והבטנו אחד בשני. היתה לי הזדמנות לבחון אותה מקרוב, ואהבתי את כל מה שראיתי. דומה ששנינו מאד נהנינו מהרגע. עוד אנחנו מדפדפים בתפריטים, ביקשתי ממנה שתזמין עבור שנינו כל מה שעולה על דעתה. ההתעסקות השולית בסווגי התפרטים נראתה לי חסרת עניין לעומת החוויה להיות בקריבתה במקום אינטימי. ההזמנה הועברה למלצרית. המקום היה ריק וזה היה הדבר לו ייחלתי. עכשיו היא ישבה קרוב. שני צלחות תמוהים הפרידו ביני לבינה. נהניתי במחיצתה, אמרתי לעצמי – היא מקסימה! עורה לבן חלק, צווארה היפה היה חשוף וקצוות שערה ליטפו את צווארה הנאה. לפתע, ללא אתרעה קמתי מכסאי רכנתי מעבר לשולחן ונישקתי את שערה בחום ובלהט. היא חייכה בעדינות ובהבנה. לא פיללתי מעולם שאעשה כך למישהי בפגישה ראשונה. במהלך הארוחה חזרתי על המעשה מספר פעמים, מעין חזרה לגיל החיזורים מתקופת צעירותנו. ההרגשה היתה בשמיים. ליבי הלם כל הזמן בחוזקה ולא הרפה, כמנסה לפצות על הריגושים האדירים במעמד המיוחד.
המנות העשירות הוגשו ושנינו אכלנו מעט מאד, רב הזמן התבוננו אחד בשני וההנאה האמיתית היתה מיצוי הביחד בדקות המתוקות הללו. שנאתי ובזתי כאחד, לשעון שהחליט לרוץ בטירוף כאילו מבקש לחבל ברגעים היפים.
לפני שהלכנו, קמתי ממקומי, ארבתי לה ביציאתה מהשרותים, נצמדתי לגופה חיבקתי אותה כמנסה לכבוש אותה ונשקתיה בלהט. היא היתה מקסימה המומה מהתנהגותי. גם אני.
שילמתי למלצרית. עזבנו את השולחן. הצלחות נשארו מלאות והמלצרית שאלה בתמיהה.."לא טעים לכם ?"...
היא חייבת לחזור. יצאנו לכוון המכונית, השמש זרחה כאילו מחייכת אלי ומפרגנת לרגעים היפים. בדרך הצמדתי לשערה הזהוב, פרח שקטפתי תוך כדי הליכתנו.
הייתי מאוהב ומעורפל.
יום מדהים.
