על השירה ועל החיים: שיעור בהתעמלות / בשולי במת הדיון, חדווה הרכבי /

לצערי, בפנתיאון "השמות" מקומה נפקד, ולא בצדק.

ההומאז' בשיר שלך לשירתה מעורר ענין, ומעורר סקרנות לגבי מקורות השפעה על שירתך.

תודה

יש בהחלט קווי דמיון.

אז נשאלת השאלה - האם קראת פעם משירי חדווה הרכבי?

https://blogs.bananot.co.il/172/

.

כל המשפט: 

חיים – השירה היא אמצעי לחיות את החיים, היא דרך החיים. היא הדבר המרכזי שמניע אותנו אל הדברים ואל האומנות. דינמית. מתפתחת והיא צריכה שיתוף פעולה כדי להגיע לעשייה, והיא נקודת המוצא של החיים.

כתבו על חיים ושירה ומה שביניהם. בהשראת משפט זה.

.

אני קוראת עכשיו, בעזרת הקישור שהעליתָ.

תודה רבה-רבה, אריק. 

אגב: בינתיים שיריה מחַזקים את דעתי:

מלאכת המשוררים היא כתיבת שירים בלבד.

טוב יעשו אם לא יעסקו בפילוסופיה. 

מעטים מאוד (1 ל-10000? אולי ל-1000000?)

מסוגלים להתבטא בנושאים כבֵדים באופן חכם. 

חוזרת לבלוג. תודה רבה שוב. <לב>

רבקה

---

יפה ומרגש, מעורר תהיות, נלהב: אנחנו מקיצים משנתנו עם שיר חדש בלב ועושים שלל של דברים וכך גם במשך היום שרים ואת תוהה מה היינו עושים בלי השירה. תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב.

רבקה יקרה,

אהבתי את הדרך שבה פתחת בדבריה של חדוה הרכבי והעמדת אותם כנקודת מוצא לשיר שלך. הציטוט זוכה אצלך לפרשנות אישית ומלאת חיים, ובשולי "במת הדיון" את מנהלת דיאלוג מרתק עם השירה עצמה. מתוך קצב היומיום, ההומור והמשחק הלשוני את מראה כיצד השירה מלווה כל צעד, מעניקה משמעות ומצילה את החיים מן השגרה. הסיום המשועשע רק מחזק את התחושה שבלי השירה העולם היה דל בהרבה.

ערב טוב ושקט

שמוליק

לחיות על אוטומט, לעשות את כל הפעולות השגרתיות מבוקר ועד שעת השינה וזהו. מחשבה? הממ... אולי עדיף שלא. 

השיר בנוי בקצב מהיר של פקודות ותנועות ("הופ-הופ", "ריצה", "מתיחה") המדגישות את האוטומטיות של השגרה היומיומית מהבוקר עד הלילה.

 ככל שהיום מתקדמת, המילים מתחילות להתפרק ולהתבלבל ("קצב / קצף / כלב / כלבת"), דבר הממחיש את השחיקה, הציניות והקושי שבשגרה.

 בסוף השיר עולה השאלה מה היינו עושים בלי השירה. התשובה מבהירה שללא היצירה, המילים והאמנות, האדם היה נשאר לבד עם מחשבותיו וחששותיו, וטובע באסון קיומי.

מקסים ונפלא 

הארה יפהפיה למירוץ הנצח בו אנחנו נמצאים. אהבתי ממש!

רבקתי היקרה, תיאור יפה של שגרת החיים, בוקר צהרים וערב והופ

חלף לו יום וכך יום אחרי יום - חיים שלמים.

(תיאור קצת סרקסטי)
אז איפה מקומה של השירה?
ולפני שאמשיך בקשה קטנה,

לא בריצה לחדר השרותים, זה יכול להשאיר טיפות על הרצפה.

אגב, אבא שלי כל בוקר שר באמבטייה כשהתגלח.

ופולנייה טובה בטח הייתה אומרת לך - כל אחד והדרך שלו לחיות.

ישנם כאלה שבשבילם שירה היא דרך החיים.

רבקתי היקרה, אני מבינה שאת חושבת שדבריה של חדוה הרכבי הם קצת מוגזמים,

אבל זו דעתה על החיים, כל אחד ודרכו ודעתו.

ולסיכום -

אהבתי את שכתבת יקירתי, חייכתי

אבל זה היה חיוך קצת עצוב כי...

חשבתי עליך בימים אלו.

חיבוק חם,

מחבקת אותך בחיבוק חם.